הילד מכור למסך? ההורה הוא המטפל הטוב ביותר - ראיון עם ענת ריבלין

08/03/2021
ענת ריבלין
ענת ריבלין
עובדת סוציאלית
הילד מכור למסך? ההורה הוא המטפל הטוב ביותר - ראיון עם ענת ריבלין

ענת היא מסוג המטפלים שאתה רק רוצה להקשיב להם ולקבל ידע. שנים של עבודה עם התמכרויות ואלימות, ויחד עם אישיות קסומה, הפכו אותה לאשת מקצוע נדירה.

בחרתי לשוחח איתה ולקבל זווית מעניינת על נושא חם עכשיו במיוחד, התמכרות של ילדים ובני נוער למסכים.

אני יודעת שהנושא הזה חם עכשיו ולכולם יש מה להגיד עליו, אבל לשמוע מענת את הדברים, זו זוית אחרת. בתור עובדת סוציאלית שעוסקת שנים רבות בעבריינות, התמכרויות ואלימות המשפחה, שעבדה שנים בבתי הסוהר ובקליניקה פרטית ידעתי שהיא תציג זוית חשובה ומעניינת.

אז התקשרתי לשוחח איתה...

היום ישנן התמכרויות שונות כמו ההתמכרות למסכים, מה זה?

יש התמכרות התנהגותית ויש התמכרות לחומרים. הבסיס הוא אותו בסיס. בהתנהגותית (הימורים, משחקי מחשב) יש הרבה פעמים את הצורך בריגוש, תחושה של כוח, כל יכול, "שום דבר לא יכול עליי". הרבה פעמים זה פיצוי על טראומה של חוסר אונים, חוסר ערך...

הדברים האלה של התמכרויות שונות, יושבים על אלמנטים נפשיים כמו חרדה, דיכאון, פגיעות בעבר.

התמכרות למסכים היא כמו התמכרות למין, לסמים, לאלכוהול?

יש נקודות דימיון, כמו הצורך לברוח מהתמודדות עם רגשות לא נעימים על ידי מיסוך ועמעום. יצירה של חוויה חליפית אשלייתית. הבעיה עם מסכים היא התעתוע. זה מרגיש כמו עיסוק נורמטיבי וקשה לזהות את הרגע שבו בילוי פנאי הופך להתמכרות. הפיתוי שיש בבריחה לעולם אחר, עשיר בגירויים ולכאורה עשיר באינטראקציות (אנשים שמשחקים ביחד באופן מקוון). המשחקים מאופיינים בהתנהגויות אלימות של הרס וכאן קיימת סכנה של הפנמה של חלקים אלימים ככלי לפתרון קונפליקטים. האלימות נראית לגיטימית ומפתה. הכל קורה מהר, סיפוק מיידי. יש את מה שנקרא "לולאת העונג" שעליה עמלים יוצרי המשחקים, על מנת לגרום להתמכרות וצריכה מוגברת. איך? הם בונים משחקים בהם התגמול הוא מהיר אבל גם אקראי. לכן המכור נצמד שעות רבות למסך כדי לא לפספס (תופעת ה fomo).

מה מייחד מתבגרים שמגיעים להתמכרות?

בגיל ההתבגרות זה מפלט ממשימות ההתבגרות, שמעוררות חרדה. זה מפלט טוב, כי שם הכל מאוד ברור ואין צורך להיות במגע עם בני אדם אמיתיים. זה פוטר את המתבגר מההתמודדות ומשאיר אותו בשלב התפתחותי ילדי. זה גורם לכך שאין התפתחות של מיומנויות כמו: מובחנות, דימוי עצמי, זהות... כל המשימות הללו נדחקות הצידה. הוא יכול להחליף זהויות בלי תסכולים, בלי להסתכן בדחייה חברתית, בלי לשלם מחירים כמו בעולם האמיתי.

תקופת הקורונה נותנת לגיטימציה לזה ודוחקת את המתבגרים למקומות הללו שעשויים לפגוע בפיתוח מיומנויות שלהם. חשוב להיות ערניים.

האם יש הבדל, בעיניך, בין ילד שגולש במחשב ומתעסק בדברים חברתיים לבין משחקי מחשב אחרים?

מפתחי המשחקים מייצרים התמכרות בטכניקות שונות כמו מקריות. הניצחון או ההפסד יהיה מקרי, שימוש ממושך ייצר תגמול. זוהי בעיה קשה, בעיקר כיוון שמוחו של המתבגר אינו בשל והוא קל להשפעה. יכולת השיפוט שלו עדיין אינה כשל מבוגר והוא אינו מזהה את הבעייתיות.

מתי ילד מכור ומתי הוא רק נהנה?

קודם כל זה זמן. הגבול הנורמלי, בעיני, הוא שעתיים-שלוש ביום. מעבר לזה, זה מעורר דאגה. עד כמה המתבגר מתנתק ומסוגל לנהל דיאלוג על הדבר הזה? האם הוא מזניח דברים כמו אוכל? משימות יומיות? בילוי עם חברים? תפקוד? האם הוא משקר באשר למשך הזמן או תחומי העיסוק שלו? האם יש תקשורת פתוחה בינו לבין הוריו? האם הוא עייף וחסר שקט? אלה הם סימנים חשובים.

אם נתתי לילד 5 שעות והוא עומד בכך. האם הוא מכור?

5 שעות זה הרבה מאוד זמן וזה בעייתי. השאלה אם הוא משחק עם עוד אנשים, האם יש שיח עם המתבגר, האם זה עולם שלם שהוא חי בו בנפרד מהעולם הרגיל? והשאלה הכי חשובה: האם יש לו שליטה על זה או שהמשחק שולט עליו?

איך מזהים את ההתמכרות כהורים? מה הם הסממנים שניתן לזהות?

חוסר תקשורת, הזנחה של משימות, מילוי צרכים פיזיים ונפשיים, חברתיים. חוסר במעגלים חברתיים אמיתיים ולא וירטואלים. ברגע שהעולם מצטמצם לעיסוק שהוא מעל ל-20% מחיי הילד וזה בא על חשבון דברים אחרים, אי שקט כשצריך להתנתק מהמסך, כשרואים שהילד לא מצליח להגיד לזה לא והוא נשלט...

יש בגיל הזה משימות התפתחותיות, חברתיות, אישיות. אם הוא לא מגיע אליהן, זו בעיה.

ברגע שיש מחיר שהילד משלם על המשחקים האלה, אם הוא לא ישן מספיק, לא אוכל מספיק, לא מבצע משימות לימודיות, חסר סבלנות, זו נורה אדומה. אם לוקחים את המשחק לילד והוא מגיב באלימות כלשהי, זה דומה ל"קריז" שחווה מכור.

איך הילד יוכל לרכוש את המיומנויות שאבדו לו?

יהיה צורך ללמוד מחדש נפשית, פיזית, ללמוד מיומנויות שהיו בעבר, מחדש. לילד יהיה קושי להודות בכך שהוא לא יכול לשלוט בכך. זו המשימה הכי קשה של מכור, להודות. קיימת הכחשה או הקטנה של הבעיה: "זה לא תמיד ככה/ אין לי בעיה.../אני שולט בזה...".

מדובר בילדים ובבני נוער, גילאי 8-18, שהטכנולוגיה תפסה מקום גדול בחייהם...

נכון. המוח לומד לפתור דברים בצורה מהירה. הרגש מקבל סיפוק מיידי. הכל וירטואלי, מהיר... כל אלה לא מכינים אותם לחיים האמיתיים.

אין לזה יתרונות?

יש. כל עוד זה לא תחליף לדברים אחרים. זה נחמד בתור פנטזיה, כחלום. אבל אם חולמים כל היום, יש כאן בעיה. צריך מאוד להזהר. צריך לראות מה מתלווה לשעות המשחק, האם הוא יכול לעצור.

המשחקים בנויים בשיטה כזו שמשעבדת את המשתמש.

כמה טיפים מה אפשר לעשות ומתי לגשת לקבל עזרה מקצועית?

המשימה הכי חשובה בגיל ההתבגרות, שלנו כהורים, זה לשמור על קשר עם המתבגר. הוא מאוד זקוק לקשר, אך הרבה פעמים מקשה. עלינו להמשיך ולתקשר איתו, על ידי זה שיהיה לו נעים בחברתינו, בעזרת העצמה שלו, שנראה את היכולות שלו, שנהיה עבורו דמויות תומכות, מיטיבות, מקשיבות ופחות דמויות דורשות ומבקרות. מתבגר שיחווה אותנו כמבקרים ו"שוטרים", יתפוס מרחק. הוא צריך להרגיש בטוח.

צריך לשמור על הבלאנס בין ההבנה שלנו שהמתבגר אמור וצריך להתרחק מאיתנו לבין הצורך בליווי שלו ולתת מענה לצרכים שלו. זה תהליך תקין שבו הוא נמצא יותר עם חברים ופחות עם ההורים.

אם את/ה כהורה מרגיש/ה שאת/ה לא מצליח/ה לעזור למתבגר, מזהה סימנים של מצוקה ולא יודע/ת יותר מדי דברים – כדאי לפנות לטיפול. בשלב ראשון, לקבל הכוונה כהורה ולא לשלוח מייד את הילד, כי התפתחות תקינה היא ברובה פונקציה של קשר ותקשורת טובה בבית.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

חיפוש מטפל מתאים
^