איך מנהלים כעסים בתהליכי ההורות?

22/04/2020
רבקה אלקובי
רבקה אלקובי
מטפלת בהבעה ויצירה
איך מנהלים כעסים בתהליכי ההורות?

הורות כמעשה יצירה – אנו רואים את ההורה כאמן שמשימתו היא יצירת אישיות הילד. תכנים הממלאים את מערכת היחסים בין הילד להוריו משמשים כחומר יצירה, כלומר כמדיום (Fonagy, 2001).

הורים שונים הם בעלי עמדות שונות ביחס להורותם ולילדיהם, ומבצעים את מעשה היצירה שלהם בדרכם הייחודית. מדובר בפעולה הורית יצירתית שיש בה הדדיות, אבל לא שוויון. במצבי דחק וטראומה, פעולה יצירתית זו נפגעת, וההורות נחסמת או קורסת. לכן יש להבין את השפעתה של התנהלות הורית בזמן זה בכדי להסיק על השפעתה על הילד.

כעס של הורים הוא אחד הדברים שהכי מפחידים ילדים בגיל הרך. כשאנחנו כועסים הם מרגישים שהם איבדו אותנו, שאנחנו כבר לא אוהבים אותם. ובוא נגיד את האמת – ברגע הזה אנחנו לא בדיוק שם בשבילם..

גם כשכועסים נוכחים? באמת?

חוויית ההורות היא מסע אינסופי אל תוך הרגשות. מצד אחד – רגשות נפלאים, מזוקקים, שיגרמו לנו לאושר שאין לו תחרות. מצד שני, נפגוש שם תסכול וכאב ברמות שלא פגשנו גם בימים קשים לפני היותנו הורים.

אבל בעיקר נפגוש שם כעס בלתי נשלט. הכעס הזה לא דומה לשום כעס שאדם חש בחייו הבוגרים, לא מול קולגות ובוסים, ואפילו לא מול בני זוג או הורים.

הכעס הזה שיוצא לנו מול הילדים וגורם לנו להתפוצץ עליהם הוא תרכובת רעילה של כאבים עמוקים ולא מודעים, וכשהוא מגיע אנחנו מאבדים שליטה. ילדים בגיל הרך מרגישים, עוד לפני שהם יכולים לדבר, שכשאנחנו כועסים עליהם האהבה שלנו מתרוקנת ברגעים אלו. הם מרגישים שאנחנו הופכים להיות אנשים אחרים, שהחליפו להם את ההורה, ושההורה הכועס לא ישמור עליהם, לא ידאג להם, לא יחבק ולא יאהב.

ולמרות שאנחנו יודעים להגיד את המשפט הנכון, את "גם כשאני כועסת אני אוהבת אותך" הילדים יודעים: כשאמא או אבא כועסים את הכעס הבלתי נשלט הזה, הכעס שכולנו נורא מתביישים בו אחר כך, כשהכעס הזה מגיע – אמא ואבא לא אוהבים בכלל.

כעס הוא אחד הקשיים המשמעותיים בהורות. הוא שורף מסביבו כל חלקה טובה, עובר בשדה החשמלי בין הורה לילד ולוקח איתו כל מה שיש. המשימה הכי קשה בתוך מכלול הרגשות הזה תהיה לחבק את הילד הפצוע שבנו, להיות הורה גם שלו. תגידו "מה עכשיו, אני צריך להיות גם ההורה של הילד שלי וגם ההורה של עצמי?"  התשובה היא כן . כן, אם אנחנו לא רוצים לשחזר אצל הילדים את פציעות הילדות שלנו.

כן, כי כל כך חשוב להבין שאנחנו לא באמת כועסים את הכעס הבלתי נשלט הזה בגלל שהם דיברו אלינו לא יפה. הם ילדים והם עדיין לא אמורים לדבר אלינו יפה כשהם כועסים. הם בתהליך למידה. אנחנו חייבים להבין שמה שנפגע אצלנו הוא הילד הפנימי שמרגיש עכשיו מותקף, חלש, חסר אונים, קטן. הוא זה שמגיב. ולכן השאלות שאנו צריכים לשאול את עצמנו:

איפה ההורה? היכן הרגישות והאחראיות? לאן נעלם המבוגר האחראי? כי אם יש לנו ילדה בת שמונה שדיברה לא יפה לאמא,  והאמא הופכת בשנייה לבת ארבע כי פגעו בה, מה הילדה בת השמונה לומדת? האם היא לומדת לדבר יפה אל אמא שלה? התשובה היא לא.

אולי היא לומדת לפחד מאמא שלה כשהיא מדברת לא יפה, למרות שגם זה לא בטוח. היא בעיקר לומדת תחושה של כעס, של כוח, של ביטול, של דחייה. ושם יישב הפצע שלה כשתגדל. כולנו כועסים. השאלה לא מתמקדת בתחושה אם לכעוס או לא, הרי הכעס הרבה פעמים מגיע הרבה לפני המודעות או הפרשנות. השאלה היא אם אנחנו יכולים ללמד את עצמנו להכיר בכך שהכעס משרת רק את הילד הפצוע שבתוכנו ולא את החינוך האמיתי שאותו אנחנו רוצים עבור הילדים שלנו.

אז מה עושים-איך מתמודדים?

כשהכעס מגיע נשמו עמוק ודמיינו לעצמכם איך אתם מחבקים את הילדה הפנימית שבתוככם.

גם אם לא הצלחתם והתפרקתם, דברו עם הילד/ה שלכם, הסבירו לו שאתם טועים ובאמת רוצים להתגבר וזה לא תמיד קל…ותחליטו יחד לפתוח דף חדש!  בלילה לפני השינה, כשייסורי המצפון ההוריים תוקפים, חבקו את עצמכם חזק ותזכירו לעצמכם כמה אתם אהובים ועושים את מה שביכולתכם.

ועוד טיפ קטן: ברגע שאתם מבחינים בסימנים המוקדמים של הכעס, אפשר לעשות כמה דברים כדי להירגע. הנה כמה רעיונות:

  • קחו נשימה ארוכה ושחררו אנחה. נסו להאט את הנשימה.
  • נסו להתרחק ממקור הכעס ועשו משהו שמרגיע אתכם, כמו להאזין למוזיקה, לדפדף בעיתון או פשוט להסתכל החוצה מהחלון.
  • צאו החוצה לריצה או להליכה בשכונה
  • היכנסו למקלחת
  • לכו למקום שקט לכמה דקות
  • עשו מדיטציה מרגיעה

הסימנים לכך שאתם מתחילים להירגע כוללים האטה בקצב הלב והרפיית השרירים. הם נותנים לכם את הכיוון שהכעס נרגע ואתם יכולים לנהל אותו ואת עצמכם.

"הכוח לקבל תקשורת ולתקשר הוא מהות השפיות"

אדריאן סטוקס, "חלק ומחוספס "(1951)

מאת: רבקה אלקובי, דוקטורנטית  בח"מ, יועצת חינוכית, פסיכותרפיסטית

Rivkaal@gmail.com 

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^