"תנו לישון בשקט" - על חרדה וטיפול EMDR...

12/01/2020
ענת ריבלין
ענת ריבלין
עובדת סוציאלית
"תנו לישון בשקט" - על חרדה וטיפול EMDR...

כשרותם (שם בדוי) הגיע לטיפול, הוא היה שבע מטיפול בחרדות. המון שיטות הוא כבר ניסה. טיפול ריגשי, פסיכולוגי, פסיכותרפיה, אבל החרדה לא עזבה אותו. בכל פעם שילדיו נרדמו, הוא נכנס לחוסר שקט. הלך אלף פעמים לבדוק שהם בסדר, ולא הצליח להירגע. רק לקראת חצות, העייפות הייתה מכריעה אותו. הדבר העיב מאוד על הזוגיות, על יכולת התפקוד שלו ביום ועל איכות חייו בכלל. "די, אין לי כוח כבר. אני בדיכאון מזה. ניסיתי הכל" הוא אמר.

רותם הגיע אלי כשהוא  חסר אמונה ביכולתו להשתנות, ביכולתו לחיות חיים שקטים ומאוזנים. הלכנו אחורה אל סיפור חייו. יד ביד, צעד אחר צעד ניסינו לאתר מהיכן מוכרת לו התחושה בגוף, המחשבות "אני בסכנה" "משהו רע עומד לקרות"....הרגשות של פחד, חוסר אונים ואי שקט.

צללנו יחד אחורה ועלתה תמונה, הוא סיפר: "אני בן ארבע. חופשה משפחתית. אני עומד על שפת הבריכה ועומד לקפוץ, מאושר. אמא רצה אלי אחוזת אימה ועוצרת אותי "תיזהר" ומרימה אותי על ידיה. האושר נקטע באחת. מאז, כל לילה הייתי חולם חלומות ביעותים. אבא ואמא ניסו להרגיע אך ללא הצלחה. רק כשבגרתי, חלה רגיעה מסוימת"

המחשבה, או האמונה השלילית שרותם העלה יחד עם התמונה של אמו רצה לעברו הייתה:" אני בסכנה". מוחו הצעיר של רותם בן הארבע יצר מסקנה אודות עצמו כתוצאה מאותו רגע בו האושר הפך לאימה. המחשבה התקבעה במעמקי מוחו.  ילדיו שלו היוו תזכורת לילדותו והוא מצא את עצמו פועל מאותה נקודה. בכל פעם שהלכו לישון, מוחו חיבר בין הגירויים של "שם ואז" (האירוע בבריכה יחד עם סיוטי הלילה שתקפו אותו מאז) ל "כאן ועכשיו" (ילדיו הולכים לישון, לחלום) ויצר בתוכו אי שקט ומתח גבוהים.

הוא תיאר את תחושות הגוף כשתמונת הילדות הזו עולה: שיתוק, קפיאה, כבדות בגפיים, מתח באזור החזה. החלק הרגשי של הפחד. שאלתי על עוצמת המצוקה כפי שאנו עושים בטיפול emdr בין 0 ל 10 כש- 10 זו מצוקה גבוהה ביותר. רותם דירג אותה כ-10ממש על סף הטראומה.

בשיטת emdr  המטרה היא לעבד תכנים רגשיים לא מעובדים בהם המוח יצר תבניות חשיבה המקשות (לדוגמא: "אני לא מספיק טוב" / "העולם אינו מקום בטוח עבורי"/ "אני חלש"/ "אני לא ראוי" ועוד) על ההסתגלות והזרימה הספונטנית.

לאחר מספר גירויים בילטראליים בעזרת תנועות עיניים, חלה ירידה בעוצמת המצוקה. לאחר ארבעה מפגשי עיבוד, הגענו לרמת מצוקה 0. רותם סיפר כיצד הטיפול השפיע על חייו כעת. הוא תיאר את שעות הערב כנעימות ורגועות. הזוגיות השתפרה, הוא היה יותר פנוי רגשית ושלו להשקיע בחייו וחיי משפחתו. השלווה חזרה.

המשכנו בטיפול על מנת לחזק עוד מספר מוקדי מצוקה בחייו.  אט אט עלו עד תמונות. עיבדנו אותן אחת אחת.

בהדרגה, רותם שב להאמין בעצמו וכוחותיו חזרו אליו.

^