חרדה בעיתות משבר

22/03/2020
נעמה מיה סודק
נעמה מיה סודק
פסיכותרפיסטית
חרדה בעיתות משבר

בימים אלה, כולנו חווים דאגה וחוסר בהירות לגבי העתיד הבריאותי והכלכלי שלנו ושל יקירנו.

חלקנו חווים דאגה וחרדה על בסיס קבוע הבאה לידי ביטוי בתפקוד לקוי, בחוסר יכולת להתרכז ולבצע משימות פשוטות ועד להתקפי חרדה הכוללים: קצב לב מואץ, רעד בגוף, הזעה, מחשבות מטרידות ותחושת "סוף העולם הגיע".

למען אותם אלה המזהים עצמם או אנשים מוכרים להם כמי שחווים חוויה דומה, מצרפת מספר עצות להקלה:

בשלב הראשון- חשוב שלא נשפוט את עצמנו ונקבל את העובדה שאנו חווים קושי.

 לשים לב לשיפוטיות שלנו ולנסות לוותר עליה. כדאי לדעת שישנם סוגים שונים של בני אדם וכל אחד חווה קושי באופן אחר וזה בסדר גמור לקבל את העובדה שקשה לי!

הלקאה עצמית ותיוגים עצמיים שלילים רק יוסיפו על תחושת האשמה והכאב.

לשים לב למה שקורה לנו : רגשות, תחושות, מחשבות ופעולות, לזהות את הפרשנויות שגורמות לחרדה ולהעלות זאת על הכתב. כשנרגעים, לחזור שוב לדף ולרשום תשובות שסותרות את הפרשנויות שנתנו לעצמנו בזמן שחווינו חרדה..

לדוגמא, רשמנו: אני חשה לחץ בחזה, מרגישה פחד ואימה והמחשבה שלי שאני עומדת לקבל התקף לב.

בזמן רגיעה, לענות: אני יודעת שלא היה לי התקף לב, אני רואה עכשיו שהכול בסדר, המציאות היא לא כמו שאני חווה אותה בזמן התקף, אזכור להגיד לעצמי בפעם הבאה :"זו לא המציאות, זו רק מחשבה".

ההיכרות עם התחושות ימעיטו עם הזמן את אספקת הדלק לחרדה.

לעסוק בפעילות: לשים מוזיקה ולרקוד, התעמלות, יוגה, פילאטיס ומדיטציה דרך המחשב, אפשר למצוא הכול מבלי לצאת מהבית!!! להכין ארוחה, למיין ניירת או סידורים שדחינו חודשים רבים "כשיהיה לי זמן"- זה הזמן!

"מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?" ממש כדברי השיר, עזרה לאדם אחר (וכן, יש מי שנמצא במצב יותר קשה מאיתנו) תועיל לו/לה וגם לך. גם בתקופה שלא ניתן לצאת מהבית אפשר לעזור לאנשים דרך שיחת טלפון מעודדת, הזמנה לווידיאו צ'ט ועוד. התחושה שאנו עוזרים לאדם אחר מרוממת ומחזקת עד לאין שיעור. זכרו כי תמיד יש מישהו שאתם מכירים או לא, שניתן לעזור לו.

לקחת מרחק- כאשר יש תמונה פסימית עם עוצמה קולית גבוהה לנסות לבדוק אם ניתן, על ידי הדמיון להרחיק את התמונה, לראותה מתרחקת ומתכווצת, עוצמת הקול שלה נחלשת. לשים לב בזמן אמת האם יש שינוי בתחושה. ניתן גם לדמיין קיר עבה ביניכם ובין המחשבה המטרידה, ניתן "לארוז" את המחשבה ולסגור בתוך קופסא. ניתן פיזית, לרשום את המחשבה , לקרוא ואז לקרוע את הדף ולהשליך לפח האשפה או לשירותים (להסתכל איך הדף נעלם כשנשטף עם המים)

לזכור : כילדים, גדלנו בבתים שונים ולמדנו דפוסי התנהגות והתמודדות שונים, זה לא הכרחי להמשיך באותם הדפוסים והאמונות כבוגרים. כדאי שנתבונן רגע ממרחק השנים ונשאל את עצמנו: האם כל זה עדיין רלוונטי? האם זה ממשיך לשרת אותי? האם אנו מנוהלים באופן אוטומטי על ידי האמונות, התפיסות והפחדים שלנו? האם לא הגיע הזמן לשינוי?

 

                        זכרו : יש לנו בחירה חופשית בכל רגע נתון !

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

^