אם כבר לריב - אז בסטייל (או לפחות בחוכמה)

26/10/2020
חיה דור
חיה דור
יועצת זוגית
אם כבר לריב - אז בסטייל (או לפחות בחוכמה)

מריבה בזוגיות – לא רק שלא נורא... אלא אפילו הכרחי ואם יודעים את הדרך – מגיעים אל מקומות נפלאים!

אולי מפתיע, אך יש בזה הרבה מן האמת. מריבה יכולה לשמש כלי הכרות ולמידה זוגית, הדדית. אלא שזה מחייב להישמע לכללים שבעזרתם נצא מהמריבות מחוזקים, מחובקים וקרובים.

תשתית הכרחית היא הסטטוס הזוגי שלנו ורצוי שיהיו בו כמה כישורים המעידים על חיבור נכון וחוזקות השומרות על חיבור וקשר בריא.

בטחון הדדי, רוח טובה, קירבה נפשית ופיסית, חברות שתלך ותעמיק עם השנים ואיתה עוד נקודות חיבור נוספות.

הצצה קצרה אל מצבים המאפיינים את הקשר הזוגי בנישואין, תוביל אל טיפים שאיתם ובזכותם, נבין שהמריבות יכולות לקבל תפנית חיובית ולהוכיח שבחוכמה וברגש, ניתן להגיע להגיע אל שיעורי הצלחה מרשימים – כשידיהם של שני בני הזוג על העליונה; בשוויון ובהדדיות!

1.

"הוא שומר בבטן, עד שהוא מתפוצץ" טוענת האישה.

הבעיה היא, שבעלה יוצר רושם שהכל בסדר והחיים כרגיל, עד ש...

"לא הבנתי מה עשיתי, מה שיגע אותו עד כדי כך שהתפרץ עלי?!

סך הכל נתתי לו הוראות איך להפעיל את המדיח. מה לא בסדר?!"

במהלך הטיפול, יצא המרצע מן השק:

"נמאס לי לקבל ממך הוראות על כל דבר! את בטוחה שאני לא מסוגל להסתדר לבד. אני לא צריך שתסבירי לי איך מכינים שייק ולא איך תולים כביסה ודי כבר עם ההוראות וההערות!

 זה אולי לא יהיה בסגנון שלך, או בטעם שלך, אבל אני מסוגל למלא משימות בלי הפיקוח שלך!"

טיפ -

בלי הנהלת חשבונות ובלי לצבור נקודות.

היה משהו הבוקר שלא אהבת? אם זה לא משמעותי – עוברים הלאה ולא "רושמים" בפנקס.

אם זה חוזר על עצמו והאמוציות פורצות החוצה, מצאו את הרגע המתאים – להשמיע מה מפריע, לשתף בתסכול, בכעס שאתם חשים ולבקש יותר לפרגן, לסמוך, לתת מרחב פעולה ובעיקר – עצמאות.

2.

"מה לא ברור?! הנחתי את שקית האשפה בצמוד לדלת הכניסה. לא ברור למה היא שם?!

איך יתכן שאני יוצאת לעבודה שעה אחרי בעלי והשקית עדיין שם?!"

טיפ -

הבעל: "אין לי בעיה לזרוק כל בוקר את השקית לאשפה."

"אני רק מבקש שתגידי לי."

זו לא סידרת חינוך! אלא הזדמנות ללמוד לבקש וזה יתרחש.

אלה מצבים טכניים, יומיומיים, שחושפים חוסר סבלנות מתוך חוסר הבנה –

מה לא ברור כאן?!

ואיך יתכן שהבעל לא מבין את הצורך לקחת את האשפה ולזרוק אותה באשפה הציבורית מחוץ לבית?!

אז נא לזכור – יש לומר מה הצורך, או לבקש מפורשות מה יש לעשות.

הדוגמא ממחישה את השוני בין גבר לאשה ואת האופן שבו כל אחד קולט מציאות ויזואלית ומפרש אותה ברמה הפרקטית.

3.

"טרקתי את הדלת והלכתי לאמא שלי... נמאס לי שהוא לא מפנים וממשיך לגלוש באינטרנט או לצפות בחדשות כל היום במקום להיות איתי, להתעניין בי."

אמנם יש כאן ביטוי לתסכול וכאב, אבל "להעניש" על יד העלמות, או ניתוק, לא זה מה שיטפל בטענה. זו בחירה שעלולה להביא לקושי לעצור את הנתק והוא יתמשך ויצור קושי לחזור ולתקשר. האגו הופך להיות "מנהל האירוע".

חשוב לזכור שכשמדובר במשפחה, הילדים הופכים להיות חלק מהמציאות המטלטלת הזו והמצב הופך למורכב יותר.

טיפ –

בהנחה שבני הזוג כבר מזהים את המקומות הרגישים, נסו להתעלות מעל הצורך שלכם להיות שוב הצודקים, ואל תפנו אצבע מאשימה- "אתה מזלזל בי ולא מתייחס אלי",  אלא דברו על עצמכם: "אני מרגישה שאתה כבר לא מתעניין בי, אני מרגישה פחות משמעותית.. אני נמצאת בתחרות עם הפלפון שלך שזה אולי מגוחך, אבל אני בתחושה שהמכשיר הזה חשוב יותר ממני..."

זה מקום יותר מכבד והוא ינטרל שיח לא ראוי ותגובות אימפולסיביות. בואו נכבד זה את זו ונזכור שאנחנו יחד למרות השוני ביננו ובגלל נקודות חיבור טובות, רגשות חיוביים שיש לנו אחד אל השניה.

באופן ענייני ופרקטי נקבע לעצמנו כללים:

בשעת כעס, לא נקיים תקשורת, או שיח.

מגדירים זמן לחזור ולדבר ובינתיים, כל אחד ימצא לעצמו דרך להרגע ולחשוב על הדברים.

חוזרים אל שולחן המשא ומתן לאחר זמן לא ארוך! ומבקשים זה מזו הקשבה כנה, מבלי להפריע במהלך הדיבור. התייחסות לדברים תבוא מתוך מגמה למצוא פשרה. פשרה היא ויתור חלקי ומטרתה ליצור קירבה. זו דינמיקה שמתחלקת בין השניים – פעם אני מוותר ופעם את. זהו ריקוד רגיש ודינמי.

לסיום – תשומת לב קטנה...

בני האדם נוטים לשכוח ואולי להשכיח מליבם זיכרונות, תחושות, חוויות – דברים שיוצרים חיבור בין אנשים, קירבה, זיקה. אפילו בזוגיות ואפילו אצל זוגות נשואים שכבר הפכו הורים עם השנים ומנהלים חיי משפחה. לכן, חיזרו והזכירו לעצמכם מדוע בחרתם להיות זה עם זו.

 

Photo by cottonbro from Pexels

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^