האם אפשר לקרוא לתקופת הקורונה "ארוע טראומתי"?

17/07/2020
דר' נורית גפני
דר' נורית גפני
פסיכותרפיסטית
האם אפשר לקרוא לתקופת הקורונה "ארוע טראומתי"?

מה היא טראומה?

הפירוש המילולי של המילה היוונית "טראומה" הוא פציעה או פגיעה ברקמת גוף.

במובנה הפסיכולוגי זהו מצב המתאר אדם שחווה אירוע קשה, הגורם לו לפציעה בנפשו.

טראומה היא שינוי פתאומי ברצף החיים, בתחושה שהדברים ברורים, מתנהלים בסדר קבוע, שיש בהם היגיון שניתן לעקוב אחריו, לספר אותו.

אני לא מדברת על שינוי שצופים לו מראש ברצף החיים, כמו יציאה לצבא או כניסה לתקופת מבחנים באוניברסיטה. כל אחד מכיר את הרצף הסיפורי שלו, וברצף הישראלי אחרי התיכון הולכים לצבא, אחרי הצבא טסים לטיול הגדול...

אנסה לחדד- טראומה היא איום עם פוטנציאל של סכנה (שאינה חייבת להתממש, כמו למשל תאונה, גם אם היא ללא נפגעים), אליה מצטרפת תחושת חוסר אונים אל מול האיום. השילוב הזה מאוד חשוב להבנה-  האדם מרגיש כי אינו יכול להתמודד עם האירוע באופני ההתמודדות הידועים לו. כלי ההתמודדות הידועים לאדם, אינם יכולים לעמוד לרשותו באירוע הזה. האירוע מהווה שבירה פתאומית של רצף החיים.

כלומר- הטראומה תוגדר ברמת החוויה של מי שעבר אותה?

נכון. אותו ארוע יכול להחוות בצורה שונה אצל אנשים שונים.

באותה נקודת זמן שהתרחש האירוע, השאלה היא אם לאדם יהיו או לא יהיו "מאגרי חוסן" כדי להתמודד עם האירוע או האירועים. חשוב לציין כי זו לא בחירה.

זאת אומרת, שלאותו איום, יכול להיות ש"מאגרי החוסן" שלי המחזקים את תחושת המסוגלות שלי, יאפשרו לי לעבור את האירוע ולהתמודד איתו ויכול להיות שהכלים שיש לי במאגרי החוסן לא מותאמים או מאפשרים לי לחוש תחושת מסוגלות להתמודד ולעבור את האירוע.

חשוב לציין כי יש מרכיבים רבים במושג "מאגרי החוסן" וכן מרכיבים של –משך הזמן של תחושת חוסר האונים, ראיית עתיד, אמונות על העולם ועל יכולותיי להשפיע על מהלך חיי ועוד..

יכולה לתת לי דוגמא לטראומות נפוצות?

טראומות במהלך השירות הצבאי, פגיעות מיניות, תאונות דרכים, פריצה לבית, פיטורים מעבודה, רצח, מחלה, מוות.

אלפי אנשים חווים כעת אובדן פרנסה, יש אנשים שמחפשים כל עבודה כדי להתקיים, אנשים יוצאים להפגין ברחובות ויש סיפורי התאבדות בעקבות המצב. האם ניתן, אם כך, לקרוא לקורונה אירוע טראומטי?

הקורונה היא אכן אירוע בעל פוטנציאל טראומתי. יש בה את השילוב של שני צירי הטראומה:

מידת ההפתעה- האם ניתן לצפות את האירוע ואת מהלכו?

מידת השליטה (תחושת חוסר האונים)- מה היכולת שלי להשפיע על מהלך האירוע.

נוכל לראות כי גם כשהאירוע מתמשך, כלומר הוא כבר אינו פתאומי אך אין לאדם את היכולת למנוע אותו, לשנותו, להיערך אליו (כלכלית, חברתית, רצף חיים) -תחושת חוסר האונים נמשכת...

זו קטיעה ברצפי החיים: להרבה אנשים יש קטיעה בזיהוי העצמי המקצועי, העצמי המשפחתי, הביטחון ביכולתי לכלכל את המשפחה, הביטחון במשטר.

כשדיברת על השוני בין האנשים, ניתן אולי לראות בכך את הרצון והניסיון האנושי, לקחת שליטה כלשהי על המצב, לתת אונים לתחושת חוסר האונים.

יש אנשים שעבורם הקורונה הוא ארוע שנחווה טוב ואפילו כיף...

נכון, זה מעניין יהיה לראות מה משותף לאותם אנשים.. עד כמה מרכיבי החוסן הזמינים להם לאירוע כזה- כמו שקט כלכלי, או שאין בקרבתם בני משפחה מבוגרים לדאוג להם, יש להם עיסוקים, תחביבים והמרחב החברתי שלהם יכול להתקיים גם ברשתות החברתיות. אולי אפילו עד כמה יש שינוי בסדר החיים שלהם ואולי עוד דברים.. 

ככל שמאגרי החוסן שלנו רחבים וגדולים יותר: משפחה, חברים, עיסוקים, זהות מקצועית מוגדרת, זהות חברתית תחושת שייכות, זהות עצמית- מי אני, מה מקומי בעולם, במשפחה, בחברה, מה מערכת התפקידים שלי, מה מרגיע אותי, מה עוזר לי בזמנים קשים, מה למדתי ממשברים אותם עברתי בעבר על עצמי ועל יכולותיי– קל יותר לשאת מצבי לחץ ומשבר.

לדוגמא- אדם שכל זהותו הייתה תפקודו בעבודה (זהות מקצועית), ממנה הוא שאב את חוסנו, ברגע שיאבד את העבודה – הוא מאבד איתה את זהותו ועליו להתחיל למצוא מי ומה הוא ללא הזהות המקצועית שלו.

כלומר- צריך לפזר את מאגרי החוסן במקומות שונים בחיים?

כן.. זאת דרך לחשוב על זה.. מחזיר אותי למשפטי הורים. "לא לשים את כל הביצים בסל אחד", אמרה סבתא.

באופן כללי כמו בכל דבר, חיים מגוונים בריאים יותר לנפש: תחביבים, חברים, משפחה, פעילות גופנית.

איך אנחנו יכולים לזהות בסביבתנו שאדם זקוק לעזרה?

פגיעה או שינוי בפעילויות יום יומיות: הפרעות שינה, שינויים בהרגלי ניקיון, שינויים במערכת העיכול, שינויים בהרגלי האכילה, במצבי רוח, בפעילויות שהסבו הנאה. אלו הדברים הראשונים שישתנו.

מחשבות טורדניות שמשתלטות, מחשבות שליליות. תחושת אין מוצא, חוסר אונים.

מתי היית מציעה ללכת לקבל עזרה מקצועית?

הזמן ללכת לקבל עזרה מבחוץ זה הזמן שבו את/ה מרגיש/ה שהחיים שלך מאבדים מערכם, שאין לך את הכלים להתמודד לבד עם הדברים, שהעומס הנפשי מגביר את תחושת חוסר האונים אל מול האירועים. ניתן תמיד ורצוי לפנות אפילו לייעוץ חד פעמי.

אל תישארו לבד- אני רוצה להשאיר אתכם עם דימוי וסרט. תחושות של חוסר אונים, חרדה, דיכאון, טראומה צובעות את העולם בצבע אחד - שחור. הן צובעות את המחשבות, האנרגיה, היכולת לנוע ולהיעזר. את מאגרי החוסן הטבעיים לנו... קצת כמו ה"כלום" בסרט "הסיפור שאינו נגמר" שמתקדם ובולע ומפורר את הכל.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^