הקן התרוקן - איך שומרים על הזוגיות?

24/08/2020
חיה דור
חיה דור
יועצת זוגית
הקן התרוקן - איך שומרים על הזוגיות?

הגוזלים שלי פרחו...

עד לפני רגע, היו פה ילדים שהפעילו אותנו 24/7 ובין רגע נעלמו...

זה הקאץ' כשעסוקים במלוא האינטנסיביות, יום רודף יום ונידמה שאין זמן לנשום.

עד אתמול היה על המקרר לוח עם הלו"ז השבועי – להסיע לחוגים, משחק כדורגל, יום הורים, מסיבת סיום, ליווי טיול שנתי ולפתע – הלוח ריק!

אז הבנו שזה לא קרה ביום בהיר אחד, אלא שלא השכלנו לעצור מדי פעם ולהסתכל על התהליך. קצב ההתרחשויות האיץ בנו לאורך כל הדרך וגם אם ידענו באופן אמיתי שאין כבר אף אחד עם טיטול, או עגלת בובות, לא בחנו את עצמנו ולא ניסינו לשער מה התרחישים קדימה ושאולי כדאי להכיר בהם ולהחליף כמה מילים על מה יהיה ואיך זה יראה...

האמת שכמעט בלי שליטה, מילמלנו "שיגדלו כבר".. "שניגמור עם הסיוט הזה של שעורי בית, ימי הורים ומה שביניהם"...

אז זה כאן!

הגדול – בגיבוש לשייטת, האמצעי בקורס מדצי"ם והקטנה הלכה לסרט עם חברה ונישארת אצלה לישון.

נכון שבסוף כולם חוזרים הביתה, אבל בינתיים אנחנו שנינו.

נקודת ההנחה היא ששניים, הם לעולם שניים.

מה רצוי כדי לשמור על החיבור הזה ולא להגיע למצב ששנינו ביחד וכל אחד לחוד?

מושגי מפתח בזוגיות טובה, ב"יחד" הזה הם תקשורת וביטחון.

תקשורת דו כיוונית: אנחנו משמיעים ומקשיבים זה לזו מתוך הבנה שלכל אחד מאיתנו יש צורך להפעיל את שתי המיומנויות האלה. כדי להגיע למקום הזה, חייבת להיות שם תרבות דיבור, התחשבות, אכפתיות, רגש חיובי והכי פחות "אגו".

גם לשתוק ביחד זאת מיומנות והיא לגיטימית, כל עוד זה בא ממקום חיובי ומידיעה שאנחנו יודעים גם לשוחח - להשמיע ולהקשיב.

ביטחון – מה יאפשר את הביטחון בזוגיות?

אחריות, מחויבות, תמיכה.

הידיעה שאנחנו מיישמים את הזוגיות שלנו באופן אחראי ומתוך הכרה בגודל ההתחייבות שלנו מהרגע שבחרנו בכך, מקנה ביטחון. אנחנו יודעים את תחומי האחריות שלנו, הבנו שאפשר, צריך ויש על מי לסמוך. אנחנו שותפים בעול הזוגי (כן, "עול" זו מילה לגיטימית ואפילו אמיתית!) ובכך ממלאים את המחויבות שלנו. כל זה מאפשר את הידיעה שיש על מי לסמוך והיציבות הזאת, מעניקה קרקע בטוחה להתנהלות זוגית ומשפחתית.

מתי צריך לדעת את "החוכמה" הזאת ומתי צריך להשתמש בה?

כבר בהתחלה.

רגע, אחרת... זה אבוד?

אין ספק שזה נשמע מסוג הדברים שאומרים עליהם "חכם לאחר מעשה" ויש בזה מן האמת, כי הרי "אין חכם כבעל נסיון", ושני אלה משלימים את כל הרעיון.

כמו בכל דבר ש"יפה שעה אחת קודם", גם כאן.

הרעיון אינו לייאש, או להוריד מוטיבציה, חלילה! אנחנו מדברים על תובנות, לימוד, התקדמות, שיפור והכל – לטובת ההצלחה בזוגיות שלנו.

אמנם מאוחר יותר – מאתגר יותר, אבל עדיין אפשרי.

הרעיון הוא לנהל את החיים שלנו לא כדרך אגב, אלא במודעות, בחשיבה, בשיחה, ברצון ללמוד לשפר ולהעניק לעצמנו חיים טובים יותר.

למען הסדר הטוב, כדאי להפנים שלא הכל כסף!

או – כסף, זה לא הכל בחיים! זו אינה קלישאה, אלא אמת ועובדות.

מכירים את אלה שיש להם ממון בשפע והכל ניראה זוהר ומבטיח?

אולי.

אבל אולי לא... ועם כל האמפתיה והפירגון, אוסף כתבות וסיפורים מעידים גם על מציאות אחרת.

אז, מה הדברים מלמדים את מי שרוצה ללמוד כדי ליישם?

שדברים שרואים מכאן, לא רואים משם...

שלא כל הנוצץ זהב...

ושבסופו של דבר והחשוב מכל – אם אין אני לי, מי לי!

הרי אנחנו בונים לעצמנו את סדרי העדיפויות וכך מעצבים ומתכננים את חיי הזוגיות והמשפחה שלנו.

כשהאשה והבעל מבינים שהחיים משיגים אותם ולכן הם לא הספיקו להערך ליום שתהיה להם "פגישה בארבע עיניים.." - כשהילדים כבר מתנהלים בעצמם, כדאי לקחת החלטה ולצאת למסע זוגי - לדייט המתמשך והחשוב הזה.

היופי בזוגיות וגם האתגר, זו העובדה שהיא מישתנה על פי תקופות. כל תקופה מעמתת אותנו עם התמודדויות אחרות וכך, כמו בקורסים לתואר אקדמי, הזוגיות מתפתחת וצומחת.

אפשר לבדוק את הדברים.

עיצמו עיניים, החזיקו ידיים.. ממש כמו פעם כשהלב מתרגש..

אין ילדים בסביבה, אתם שניים ולא צריכים יותר כלום.

נקפוץ לרגע לעבר....

יום אחד זה מגיע... הצורך הזה לחבוק עולל קטן משלכם ואכן החלום מתגשם.

מזל טוב!

נסו להיזכר מה קרה אז לזוגיות שלכם.

האם חל שינוי? האם האיזון הופר?

המשיכו במסע הזמן – גן ילדים, אח חדש, בית ספר, גן שעשועים, סופי שבוע, ההורים שלו, ההורים שלה..

נסו לחוש את הזוגיות המשנה צורה, המתחים, החששות, הדאגות, התקוות, האכזבות, הבכי, השמחה – הכל מתערבב.

כמה חבל שלא אמרו לכם שכל זה ממש נורמלי!

האם זה מחויב המציאות?

הבחירה שלכם להעזר בבעלי נסיון וידע, או לוותר על זה כי אין זמן/כסף/שיתוף פעולה וכו', תלויה רק בכם, בשניכם.

למי שבדרך ולמי שכבר הגיע, קבלתם דף עבודה תמציתי.

המסע המכונן הזה של זוגיות ומשפחה, מחייב עצירה מדי פעם.

בעצירה, שותים מי עדן, מביטים אחורה ביחד ועורכים סיכום ביניים של המסלול.

מביטים קדימה, אל הדרך ואל האופק, מוודאים שהשותפים במצב טוב ואף מחייכים, חיבוק לחיזוק וממשיכים עד לעצירה הבאה ושוב סיכום ביניים וכך הלאה...

זה "הסוד" – תקשורת וביטחון, כך בונים זוגיות ומשפחה.

 

עכשיו נשארנו לבדנו בקן

אבל אנחנו ביחד

חבקי אותי חזק תגידי לי כן

אל תדאגי ביחד כיף להזדקן

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

חיפוש מטפל מתאים
^