התבהרות חלקית – שלהי קורונה

13/08/2020
ענת ריבלין
ענת ריבלין
עובדת סוציאלית
התבהרות חלקית – שלהי קורונה

אנחנו בתוך המעבר, בתוך שלב הביניים. העולם עבר טלטלה שלא הייתה כמותה. היו אולי טלטלות גדולות לא פחות, אך נדמה כי טלטלות פלוס רשתות חברתיות פירושן זעזוע אדיר. בעידן שבו כל מילה שנאמרת יוצרת "באזז" תקשורתי (מי הכיר את המילה הזו פעם?) ההדים וההשפעה של כל אירוע הם אדירים. לא ברור האם כגודל הרעש גודל הלחץ או שמא האפשרות לקבלת תמיכה באמצעות הרשתות, יוצרת קורלציה בין רמת המצוקה לרמת היכולת להגיש עזרה ותמיכה?  

תכף נחזור לשאלה זו. אך תחילה ננסה לבדוק, מה קורה כרגע? מדברים על "הגל השני של הקורונה" האם אנחנו עדים ממש כעת לגל השני המתפתח של הקורונה בדמות הנזקים של הגל הראשון?

"הגל השני" האמיתי כנראה מתבטא במגוון תופעות לא פשוטות:

דיכאון, עקה (סטרס), אובדנות, מצוקה כלכלית קשה, חרדה, בדידות, קשיים בזוגיות, אלימות במשפחה ועוד. תוצאות של אובדן הכנסה, שהות ממושכת בבית, אי ודאות מתמשכת, חוסר במגע פיזי (קשישים, נכים, חולים).

עברנו תקופה בה אנשים אחרים הפכו להיות מקור לסכנה אפשרית עבורנו. ניכור וריחוק. מסתובבים ברחוב עם מסיכות, ללא זהות. גם הגוף עצמו הפך להיות מקור אפשרי לסכנה. על מי ועל מה ניתן לסמוך? מהו העוגן שיחזיק? זוהי קרקע פורייה להתעוררות של חרדות קמאיות וראשוניות שאין להן מילים ואין להן מובן ופשר. רבים מוצפים בחלומות בעתה, קשיי שינה, הפרעות אכילה ועוד. הכל משתנה. גם אנשי הטיפול יוצרים שיח חדש שבוחן שנית חלק גדול מן ההנחות שהיו מקובלות.

צוותים רפואיים וסוציאליים, אנשי ביטחון וחירום ועוד הם בסיכון לטראומטיזציה משנית. תופעה שבה המטפל בטראומה חווה תסמינים של פוסט טראומה בעצמו.

חולי הקורונה סבלו מבידוד ופחד, אנשים רבים לא יכלו ללוות את בני משפחתם היקרים ביותר בחולים או אף בדרכם האחרונה וגרוע מזה, לא יכלו לתת להם יד בנשימותיהם האחרונות. רופאים ואחיות המספרים על חולים שרגע לפני מותם היו זקוקים ליד אנושית חמה והם, הצוות הרפואי, היו עדים לרגעים בלתי אפשריים אלה. רגעים שילוו אותם אולי לכל משך חייהם.

הממונים על הנהגת המדינה מעדכנים בהנחיות המשתנות מידי יום, חלקן סותרות ומבלבלות. תיאוריות קונספירציה אפוקליפטיות נרקמות ומתפרסמות באמצעי התקשורת וברשת, מזינות את פחדיהם הגדולים ביותר של בני האדם.

מנגד, קמות קבוצות תמיכה, מעשי חסד מופלאים, שימת לב לחלשים בחברה, מסרים מרגיעים, שימוש ברשתות החברתיות למטרות טובות.

חשוב לזכור: הקורונה יכולה לסכן חיים, היא מדבקת מאוד וחשוב להיזהר. מצד שני גם בדידות, חוסר במגע פיזי, מתח ודיכאון, הם מסכני חיים בטווח היותר ארוך. עכשיו זה הזמן לאחריות אישית ושיקול דעת, הקשבה פנימה, תשומת לב וערנות לתהליכים שמתרחשים. איזונים בין הסתגרות לבין פתיחה ומגע. התרגלנו לחיים ב"זום" אבל לא נמצא עדיין ולא יימצא כנראה לעולם תחליף למגע הפיזי האנושי הפשוט, ליד חמה שמושטת, לחיבוק, לעיטוף.

ועכשיו בעת שבה קצת נופל המתח ויש התבהרות חלקית, אנשים יוצאים אט אט מהבתים. וכמו בתיבת נח שואלים "הקלו המים"? האם המבול נגמר? האם ישנה קרקע בטוחה? האם אנו חוזרים לעולם המוכר או שמא לעולם חדש ואחר?

נחזור רגע לשאלה שבתחילת המאמר. האם הרשתות החברתיות הן רשתות הצלה או שמא רשתות דיג המאיימות עלינו כעל דגים הנמשים ממקום מחייתם הטבעי יחד בקרבה ומגע שהם כמים לנפש ולגוף?

התשובה תלויה ביכולתנו לאזן. להבין שמעבר למסך יש בני אדם כמונו. שמאחורי פוסט של כיף ושמחה, יש גם חלקים אחרים. שהנטייה שלנו להשוואה עם אחרים (שהיא אגב מולדת, כך נמצא במחקרים) יכולה לייצר קנאה, פחד וחוסר ערך אך גם חיבור, קרבה וקשר.

במה נבחר עכשיו?

זה תלוי רק בנו...

 

למציאת מטפל

 

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

חיפוש מטפל מתאים
^