מתי נכון ללכת להדרכה הורית ומתי נכון לפנות לטיפול (משפחתי/זוגי טיפול בהורות)?

19/07/2020
מתי נכון ללכת להדרכה הורית ומתי נכון לפנות לטיפול (משפחתי/זוגי טיפול בהורות)?

איש מאיתנו לא נולד להיות הורה, ואל אחת המשימות והתפקידים החשובים של חיינו אנחנו ניגשים על דרך ניסיון וטעייה. למזלנו, אנחנו חיים בתקופה רוויה בגישות חינוך בכל הנוגע לגידול ילדים. תקופה בה ניתן לצרוך הדרכה הורית במגוון צורות ומדיות: קריאת ספר, הקשבה להרצאה, צפייה בתוכנית טלביזיה וקבלת הדרכה הורית מותאמת אישית, אצל איש מקצוע.
הדרכה הורית היא התערבות פסיכו-חינוכית לשינוי דפוסים של הורות, שמטרתה להנחות הורים להתמודד ולטפל בקשיים של ילדיהם באמצעות לווי רגשי, ומתן תמיכה והכוונה לגבי הורות יעילה
. אישית, כמטפלת משפחתית וזוגית, אני עוסקת לא מעט בהדרכה ורואה בה חשיבות גדולה מאוד בהתמודדות עם הקשיים השונים שעולים בקרב הילדים, ובין הורים לילדיהם.
אבל מה קורה אם ישנן הנחיות כיצד עלי כהורה לפעול, והן ברורות (פחות או יותר) אבל זה פשוט לא מצליח לי כהורה? יש לי רשימה של מה עלי לעשות ומה לא, ובאיזה סדר פעולות לגשת לבעיה, אבל משהו לא מובן או מוסבר עוצר בעדי. משימה מסוימת או שלב בהדרכה, פשוט בלתי ניתנים ליישום מבחינתי, אפילו שאני יודע/ת שכך עלי לנהוג כהורה, שזה הדבר הנכון במקרה הזה.
למשל, אני יודעת שעלי להציב גבולות ולנהוג באופן המסויים מול הבעיה של הילד/ה ואני פשוט קופאת במקום? או מתמלא/ת רגשות אשמה גדולים? או מוצפ/ת חרדה איומה בעצמי אל מול הכעס של הילד/ה? חרדה שעשויה למנוע ממני לעשות את הצעד הנכון או לגרום לי להגיב בתוקפנות, במקום בהכלה ו/או אסרטיביות, כפי שהנחו אותי. זאת, ועוד דוגמאות העולות בצורה של קושי רגשי של הורה עצמו, אל מול הילד ואל מול היישום של ההנחיות של ההדרכה ההורית.
ראשית כל, עלי להבין לעומק את המשמעות של הקושי שלי כהורה, וכאן אנחנו חוצים את הגבול שבין הדרכה לבין טיפול. כאמור, לא נולדנו להיות הורים ולכן לא פעם נזדקק להדרכה בנושא. אנחנו נכנסים לתפקיד כשאנחנו מביאים את עצמינו ואת ההורות שאנחנו ספגנו, כילדים, מההורים שלנו. ההורות שספגנו בילדותנו משפיעה עלינו כהורים, בין אם נרצה ונבחר בכך ובין אם לאו, בצורה שאיננה מודעת. אם חוויתי ילדות מיטיבה בסה"כ, אני ככל הנראה אעביר את הדפוסים המיטיבים, כהורה לילדים משלי. הבעיה עולה כאשר אנחנו מדברים על ילדות, או חלקים בילדות שלנו, שהם פחות מיטיבים או נחוו בעינינו כפוגעניים.
אתרכז לדוגמא בנושא של גבולות. אם למשל, חווינו הורים מאוד נוקשים (משהו שמאוד מאפיין את הדור שלנו כהורים ילידי 70-80), אנחנו עשויים לפתח רגישות יתר לנושא של נוקשות ולפגוש למשל, קושי רב מול הצבת גבולות בחיינו בכלל, ובפרט מול ילדינו. ייתכן שעוד בילדות, בלי לדעת זאת באופן מודע, הבטחנו לעצמינו שכשאנחנו נהפוך להורים, נפעל אחרת מאיך שהתייחסו אלינו ובכל פעם שעלי כהורה להציב לילד שלי גבול, אני נתקף/ת ברגשות אשמה על שאני נוהג/, באופן שמזכיר לי את ההורה שלי, ו/או בושה ועלבון, אותו חוויתי בעצמי כילד שחווה נוקשות.
אז בוודאי שבהדרכה מותאמת אישית נדע לדייק את ההבדל בין הצבת גבול לבין נוקשות, אבל בלי להכנס לתהליך טיפולי אישי, אל מול ההורה עצמו יהיה קושי רב לייצר שינוי משמעותי בבית.
במקרים כאלו עלי להמליץ על הדרכה משולבת טיפול בהורה או טיפול משפחתי, או אם וכבר ניסיתם לא פעם לקבל הדרכה אבל לא הצלחתם ליישם, לפנות ישירות לטיפול שמתמקד בעצמכם, במטרה ליצור שינוי מול ילדכם.


 

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^