הורים למתבגרים רוצים אחריות בלי עצמאות ואילו מתבגרים מעדיפים עצמאות בלי אחריות - ראיון עם גדי רוזן

01/06/2021
גדי רוזן
גדי רוזן
מנחה הורים
הורים למתבגרים רוצים אחריות בלי עצמאות ואילו מתבגרים מעדיפים עצמאות בלי אחריות - ראיון עם גדי רוזן

הורים רבים למתבגרים מספרים לי שהם לא מצליחים לדבר עם הילדים שלהם כמעט או בכלל, למעט דברים תיפקודיים. הם לא מצליחים לקיים שיחה בת כמה משפטים והתחושה של ההורים היא שהם לא מכירים את ילדיהם ולא יודעים מה קורה בחייהם. ההורים עשו כמובן ניסיונות רבים לדבר, אך כשלו, התייאשו והרימו ידיים. כעת הם מחכים עד שהילדים יהיו בוגרים ואולי אז זה כבר יסתדר. או שלא.

וזה לא טבעי שמתבגרים לא ידברו עם הורים על דברים אישיים אלא עם החברים?

כמובן שזה קשור גם לגיל, אבל לא לדבר בכלל זו בעית תקשורת. תקשורת היא גשר בין אנשים וקשה לחיות עם ילדים כזרים באותו הבית. ישבתי לאחרונה עם הורים למתבגר בן 22, שלא מדבר עם שני ההורים ושהם כמעט לא יודעים עליו דבר. מה הוא עושה אחהצ-ערב? עם מי הוא מסתובב? מיהם החברים שלו? לאן הוא הולך? ומה הוא עושה שם? חוסר הידיעה מעוררת בהורים פחדים ואף חרדות לחיי ילדיהם. פגשתי מצבים דומים עם בני כל הגילאים 13, 16 ועוד.

אמרת מתבגר בן 22, זו היתה טעות...?

ממש לא, מתבגר זה אדם שכבר אינו ילד אך עדיין גם אינו מבוגר ממש. כזה שעדיין לא מצליח לקחת אחריות רבה על חייו. גיל ההתבגרות בעולם המודרני התארך והוא נע בין 10 ל - 30+.

ההורים של המתבגר עשו הרבה ניסיונות לשבת עם הילד ולדבר איתו, אך במרבית המקרים נענו בסירוב. במצבים בהם כן הצליחו לשבת יחד ולדבר, זה נגמר בצעקות, מריבות וטריקת דלתות. ההורים לא מבינים למה הילד לא מדבר איתם. יש להם עוד 3 ילדים קטנים יותר ואיתם אין להם בעיה כזאת. 

זה לא סביר שמתבגר לא ידבר עם ההורה?

וודאי שכן. שאלתי את האם איך היא זוכרת את עצמה כמתבגרת,  והיא ענתה שהיתה לה תקשורת טובה עם ההורים. הם היו משוחחים, אבל לא על נושאים אישיים. בגיל הזה הילדים בוחרים להתרחק מההורים ולמצוא בחברים אוזן קשבת ומבינה. אבל במקרים רבים מדובר בנתק מוחלט בין הילדים להורים וזה מקשה על הקשר והתפקוד של המשפחה ודורש שינוי.

ברצף שבין שיחות אינטימיות לבין שיחות פונקציונאליות בלבד, ההורים צריכים להתמקם בהתאם למתבגר שלהם, זה נכון?

כן. ההורים לא יהיו החברים הטובים של הילדים בגיל ההתבגרות. לא כדאי לצפות לזה, כי זה לא יקרה. המתבגר רוצה חברים מקבוצת השווים שלו, בני גילו. ועדיין צריך שתתקיים תקשורת טובה במשפחה. בתפיסה שלי ההורה הוא זה שצריך להיות היוזם והמוביל ביחסים ובתקשורת ולא להיגרר אחרי המתבגר, להגיב חזרה בדרך שלו או להשתתק מפחד מהתגובות שלו. 

למה זה קורה?

הסיבה העיקרית היא בגלל שהילדים מתבגרים, הצרכים והרצונות שלהם משתנים לחלוטין. המתבגרים מרגישים צורך להיות עצמאיים, לשלוט על החיים שלהם, להשתחרר מידי ההורים, וזה מעורר אצל ההורים פחד וחרדה ממה שעשוי לקרות. ההורים מעדיפים להשאיר את הילדים קטנים ותלותיים, תחת השגחתם, כדי לשמור עליהם מהסכנות שאורבות להם מחוץ לבית. הילדים נאבקים בהורים וזה עשוי לייצר רגשות קשים, ריחוק ואף ניתוק. 

דבר נוסף, הורים רבים נופלים לתקשורת ביקורתית ושיפוטית ומבקרים את הילד והתנהגותו. לא תקשורת תומכת ומפרגנת, שבאה מאהבה, והילדים פשוט מעדיפים לא לשמוע.

העובדה שמערכת היחסים משנה את צורתה, זה בריא וטבעי ונכון. אך בגלל שיש הורים שזה מעורר אצלהם חרדה והם מתנגדים למהלך הטבעי, זה מייצר ניתוק?

נכון. אמא למתבגר ששוחחתי איתה אמרה שהיא משכיבה את כל הילדים שלה ב-21:00, כי ככה זה נוח לה. היא לא רואה הבדל בין הילד הקטן למתבגר ומדברת אל כולם באותה השפה. ההורים צריכים להשתנות יחד עם הילדים, והרבה פעמים קשה להם. הם ממשיכים להתייחס למתבגר כילד קטן וזה לא עובד. למתבגרים יש יכולות וכוחות והם מגייסים אותם כדי להאבק על העצמאות שלהם. אפשר לסכם את הקונפליקט בין ההורים למתבגרים בכך שההורים רוצים אחריות בלי עצמאות והמתבגרים רוצים עצמאות בלי אחריות. 

חשוב שהורים יבינו שמשימת הגיל, היא לא הצטיינות בלימודים או חדר מסודר למופת, אלא יצירת זהות עצמית חדשה, בוגרת, שונה מזו שהיתה לילדים שלהם בעבר. בעצם להמציא את עצמם מחדש. לגלות ולהיות מי שהם באמת. זה מחייב יצירת חופש מחשבה ופעולה רב שההורים מנסים להצר ולמנוע פעמים רבות. הם גדלים, מתעצמים ומשתנים אל מול עיניי ההורים המשתהים. ההתנהגויות וההתנסויות שלהם מפחידות את ההורים, אבל רק כך הם לומדים על הכוחות והאיכויות שלהם. הם חייבים להתנהג כך כדי לגדול ולהפוך מילדים לבוגרים. 

מה אפשר לייעץ להורים?

דבר ראשון, כשהילד שלכם מתחיל להתבגר, אני מציע להורים לעצור רגע, לקחת אוויר ולעשות חישוב מחדש של ההורות שלהם, כדי להבין מה זה להיות הורה למתבגר ואיך להיות הורה אפקטיבי למתבגר שלהם. גם כשהמתבגר נלחם ונאבק, הוא זקוק להורים. 

כדי לקיים מערכת יחסים טובה בין השניים, חשוב מאוד שההורים יתייחסו לילדים שלהם בכבוד, סבלנות ואהבה רבה. גם כשהילדים לא מתנהגים כך. לא להגרר אחרי התנהגות הילדים ולהתנהג כמותם, אלא להשאר נאמנים לערכים שלנו כהורים. אנחנו משמשים לילדים כמודל גם במצבי משבר ומריבות. 

דבר נוסף, למצוא זמן וסבלנות לדבר עם הילד ולא אל הילד. לא להנחית הוראות וביקורת, אלא לשבת ולשוחח בגובה העיניים על החיים, לשתף על עצמי כהורה. להתעניין בילד, לא כחקירה, אלא כהתעניינות אוהבת, כמעט כמו עם חבר טוב.

מה קורה אם להורים מאוד קשה והם לא מצליחים- יכול לתת להם טיפ?

במצבים כאלה, במקרים רבים ההורים יתנהלו מתוך הרגשות שלהם: פחד, כעס, תסכול ולפעמים אכזבה מהילד. הם אומרים דברים מתוך כעס, שאחר כך הם מצטערים עליהם.

סיפר לי אבא, שכשהבן שלו נכשל במבחן משמעותי במתמטיקה, מאחר והוא לא למד, האבא אמר לו שהילד מאכזב ומפוספס. זו אמירה קשה, שלא היינו אומרים לחבר או אדם שאנחנו אוהבים ומכבדים. זה לא מעצים ולא מכבד את הילד ואת ההורה. הקושי של הורים הוא להעצים את המתבגרים במצבים שנתפסים בעיני ההורה ככישלון, כטעות. הם מבקרים ושופטים את הילד בקלות וזה עשוי לפגוע בדימוי ובביטחון של הילד וגם בקשר שלו עם ההורה. 

הורים רבים נוטים להרצות, להטיף, להסביר ולומר בפעם האלף את מה שהילדים יודעים בעל פה, אבל בוחרים לא להתייחס אליו. כדי ליצור תקשורת טובה בין מתבגרים להורים, אני ממליץ להורים לדבר הרבה פחות ולהקשיב הרבה יותר. הורים אומרים לילד: "אתה לא מקשיב לי או כשתהיה גדול תבין", ואני אומר להורים: "כשתהיה מתבגר, תבין". כדי להבין את ההתנהגויות של מתבגר, צריך להקשיב להגיון שלו ולהבין שהוא פועל בדרך הנכונה בעיניו כדי להשיג את המטרות שלו. 

צריך להגיד פחות ולשאול הרבה יותר. להחליף את סימני הקריאה בסימני שאלה. 

מתי היית מציע להם לקבל ייעוץ?

ממליץ לא לפנות רק אחרי שהשוטרים מגיעים הביתה או הילד בורח מהבית או מפסיק ללת לבי"ס. כבר פגשתי כל זאת מספר פעמים רב. לא לפנות מתוך משבר קיצוני, אלא כשמזהים שישנה בעיה משמעותית שלא מצליחים להתמודד ולפתור בזמן סביר. עדיף תמיד לבצע תהליך מקדים מניעתי, לא רק כשזה כואב וקשה. לסלול דרך חדשה להורות ולהתאמן ביחסים ותקשורת חדשים ושונים עם המתבגר.

הייתי ממליץ לכל הורה שילדו מתחיל להתבגר לפנות לתהליך כדי לגדול ולהשתנות במקביל לילד שלו. הורה לילד קטן והורה למתבגר זה לא אותו דבר. הורה שלא משתנה, הופך להיות לא רלוונטי עבור המתבגר שלו. כשהורים מרגישים שהם ניסו את כל הדרכים שהם מכירים, וזה לא עובד להם ואין תקשורת סבירה או בכלל לאורך זמן – כדאי להם לפנות לעזרה מקצועית. הרבה סכנות אורבות למתבגרים בגיל הזה, וזה השלב שבו בונים את התשתית של היחסים והתקשורת להמשך החיים וחבל לאבד אותם לחלוטין. 

הורים, זיכרו, לכל הילדים ובכל המשפחות ישנם קשיים ובעיות. גיל ההתבגרות מאתגר הן את המתבגרים והן את הוריהם. תמיד נכון וכדאי להתמודד ולטפל בבעיות כשהן קטנות וחדשות ולא לתת להן להתפתח לכדי משברים קשים  ומורכבים.

הורות מוצלחת מהנה ומאתגרת!

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^