איך חוזרים למה שלא ניתן לחזור אליו?

19/05/2020
אנה נווה לדרמן
אנה נווה לדרמן
פסיכותרפיסטית
איך חוזרים למה שלא ניתן לחזור אליו?

תעשיית האשליות והתעתוע שהכניסה אותנו למצב חירום היא אותה תעשיה שעכשיו אומרת לנו- עכשיו "חזרה לשגרה".

במצב שבו מופעלות עלינו ללא הרף מניפולציות תקשורתיות, אין לנו ברירה אלא לפתח מנהיגות פנימית. יכולת להקשיב לקול החכם והפנימי.

ואין כמו מיינדפולנס לאפשר לנו פיתוח מנהיגות פנימית שכזו על ידי פתיחות לחוויה הפנימית ויכולת להיות בקשב מאד עדין ועמוק.

דווקא היכולת לתת מקום לכל מה שמילא נמצא, מאפשרת מודעות צלולה ומענה בהיר לשאלה- מה נכון ומה מתאים; והתשובה למה שנכון ומה שנעים – משתנה גם היא מיום ליום, מרגע לרגע. זה נכון תמיד וזה נכון במיוחד ברגע הזה.

חווינו מסרים שגרמו לכולנו תחושת איום על החיים. מסרים תוך כדי שימוש במילים קשות ומפחידות כמו: מגיפה, מיליוני נדבקים בארץ ועשרות אלפי מתים. והנה כל התמונות שצרובות בתודעתנו על גופות ברחובות עולות בפנינו, והנה – מערכת האיום המפעילה תגובות הישרדותיות מופעלות – מאבק, מנוסה (הדחקה, הכחשה), קפאון וניתוק מהמשאבים הפנימיים.

בואו נקרא לזה בשם : עברנו טראומה. מי יותר ומי פחות. אישית או בתודעה קולקטיבית.

אני יכולה לספר לכם שאני, מתרגלת מנוסה ובסך הכל התקופה הייתה לי טובה- כשיצאתי מהבית – התחושה הייתה של סוף העולם. אני ממעטת להקשיב לחדשות ועדיין- די בשיחות עם אנשים שחולקים איתי את החדשות- והדברים מחלחלים.

המעבר למצב הישרדותי ומלא סטרס הוא מהיר ומיידי. זה חלק ממערכת שנועדה לשמור עלינו במצבי איום קיומי אמיתיים.

לעומת זאת הפעלת מערכת ההרגעה, יציאה ממצב הישרדותי- מבקשת הרבה יותר עדינות, תשומת לב וצעדים איטיים.

מרכיבי טראומה שמפעילים את מערכת האיום הם בין השאר: 

אי וודאות – היה ועדיין נוכח – אין תכנית שמוצגת להתמודדות אלא כל פעם מחדש המתח עולה לקראת ההנחיות של אותו יום שלא תמיד יש הגיון ולא ברור מה עומד מאחוריהן

פחד מוות- הזינו בנו ועדיין מאיימים בגל שני. המיקוד בתקשורת על מתים ולא על המבריאים ועוד מסרים מעוררי פחד מוות בדמיון שעובד שעות נוספות.

חוסר שליטה – היה ועדיין- המצב ההישרדותי מנטרל את שיקול הדעת שלנו וממילא- אופן התמודדות לא בשליטתנו.

איום כלכלי – ביג טיים!!! וגם מי שלא נפגע- חושש שזה יגיע גם אליו.

בידוד חברתי- כאשר כל המחקרים מדברים על החשיבות של קרבה חברתית לחוסן נפשי וגופני.

פגיעה בשגרה- עוגנים חשובים שתורמים לחוסן חדלו להתקיים.

ועכשיו- אחרי שהורידו לנו את השאלטר ל OFF בת אחת- מצפים מאיתנו שבבת אחת  נעשה ON.

זה לא עובד ככה!!  מהרבה סיבות שלא אכנס כאן אליהן, אבל הפעלה של מערכת ההרגעה לוקחת הרבה יותר זמן והרבה פעמים מחייבת פנייה לעזרה מקצועית .

כל כך חשוב לכבד את המעבר, לשים על עצמנו יד רכה ולהבין את עצמנו על זה שעברנו תקופת סבל.  גם אם כמוני- שמחתי כל כך לעצור ולהאט – עדיין- תחושת חוסר האונים, חוסר השליטה, אי הודאות ושאר הדברים- מחלחלים לנו מתחת לעור ולנימי הנפש הסמויים מן העין.

שימו לב שבדרך כלל קיים פער בין ההיגיון הבריא שלנו על המציאות לבין החוויה הרגשית. והפער הזה הוא המקום שבו נוצרת תקיעות ומצטבר המון סטרס. ואז לכאורה דווקא עכשיו, כשיש הקלה- נחווה כאבי ראש, כאבי שרירים ושלל בעיות במערכת העיכול, קשיי שינה, חוסר סבלנות, חרדות ודיכאון, מצבי רוח ירודים וחוסר אנרגיה.

תחושה כללית שאין הלימה בין התחושה הפנימית של אתגרים וקשיים לבין המסרים של ה"פייקבוק" והעולם החיצון "חוזרים לשגרה". בעוד שהאמת היא-

אי אפשר לחזור. לעולם לא ניתן לחזור לשום דבר ולשום מקום. עברנו חוויה מטלטלת ומשמעותית ואנחנו אנשים אחרים היום מכפי שהיינו לפני חודשיים ושלושה.

והשגרה – מהי? האם באמת יש צפירת הרגעה? שימו לב שמסרים רחוקים משגרה ושומרים על רמת עמימות ואיום גם עכשיו. וזה משפיע!!! בין אם במודע ובין אם בסמוי.
 

 10 הדיברות למעבר למציאות חדשה בעדינות ובאופן קשוב ומיטיב:

  1. לתת מקום לרגשות ולחוויות הלא נעימות, לאי הנחת ולמקומות קשים.
  2. חמלה עצמית וחמלה לאחרים- להבין שיש סבל פנימי בתוכנו שהצטבר בתקופה הזו וגם אחרים צברו סבל, גם אם לא מודע, וכל אחד זקוק ליד רכה ולנחמה.
  3. להכניס משמעות על ידי נתינה- עזרה לאחרים.
  4. קרבה חברתית- טיפוח יחסים חברתיים אינטימיים מחדש. לטפח יחסים בהם אפשר לשתף ולבטא גם את המקומות הפחות נעימים.
  5. כל כך חשוב להיות בתשומת לב לטפל בעצמנו- תזונה בריאה, פעילות גופנית כלשהי, תרגול להפחתת סטרס – מדיטציה, יוגה. נשימות.
  6. לשים לב לנטייה "לדפדף" רגשות קשים כמו: בושה, ביקורת עצמית, אכזבה, חוסר בטחון, פחד ולפתח חשיבה שמסוגלת לפגוש את כל הרגשות ולמצוא דרך מיטיבה להתמודד איתם. ואם לא ברור לכם- מצאו דרך לקבל עזרה אישית או ללמוד מיינדפולנס.
  7. מוציאים מכתב פיטורין למבקר הפנימי – מזהים את המקל שאומר לנו כמה אנחנו לא בסדר והופכים אותו לגזר עם משפט מיטיב, כמו למשל : ככה אני עכשיו וזה בסדר!!!
  8. להקדיש זמן בכל יום להנאה- משהו מיטיב למען עצמנו.
  9. לאט לאט... בשבח האיטיות. אני אומרת ברמה של אסור, ממש אסור למהר. גם אם הראש מטיף לזה שאין זמן... וצריך וצריך... תאמינו לי!!! הזמן שתרוויחו לכאורה במהירות של היום יהיה מחיר כבד מחר.
    תעשו לעצמכם תכנית "יציאה" – ממש תכנית. עם הרבה קשב גם לרגש.  ככה הראש יהיה רגוע שאתם מטפלים ושיש מבוגר אחראי. וגם ברגש יהיה רוגע שאתם בקשב לחוויה הפנימית והרגשית.
  10. הוקרת תודה – אחת הדרכים הנפלאות ליצר תחושת נחת פנימית. לאחר שנתנו מקום לכל סוגי הרגשות ולא מתוך הדחקה או גרוש.

 

אנחנו לא חוזרים לשגרה, לא עוברים למציאת חדשה. אנחנו יוצרים מציאות חדשה ונענים למציאות שמוכתבת לנו.

וכל כך חשוב לכבד את המעבר בעדינות, בקשב. ואם צריך- ללכת לטיפול, לקבל עזרה כי התעלמות היום מקשיים, תתבטא בעתיד שהקושי יהיה עוד יותר גדול.

אין כמו מיינדפולנס לאפשר לנו לחוות שינויים ומעברים בנחת רוח, בתודעה צלולה, מתוך חזרה שוב ושוב לרגע הזה על ידי תרגול של תשומת לב באופן מסוים מתוך כוונה וללא שיפוטיות.

למעוניינים- הנה הדרכה על מעברים : להאט , לעצור4 ולכבד' את עצמנו בתוך המעבר

 

למציאת מטפל - לחץ/י כאן

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

^