מלידת תינוק ללידת הקול הפנימי - ראיון עם אילנית הרשקוביץ הזה

14/03/2021
מלידת תינוק ללידת הקול הפנימי - ראיון עם אילנית הרשקוביץ הזה

"גדלתי בבית מאד ביקורתי וככה תפסתי את החיים. עד שזה הספיק לי והחלטתי שאני חייבת לשנות את התפיסה הזו בחיי.

אם אני הצלחתי, כל אחת יכולה. לאט לאט זזתי מהמקום הזה, שיניתי מקצועות עד שהגעתי ליעוד הפנימי שלי – ללוות נשים ולעזור להן למצוא את הקול הפנימי שלהן."

ככה מתחילה אילנית הרשקוביץ הזה, את השיחה שלנו.

אני מלווה נשים במטרה לעזור להן למצוא את החיבור לקול הפנימי שלהן ולהביא אותו לקידמת הבמה מתוך אמונה שכך יוכלו להביא תשוקה והנאה לחיים. כשאנחנו מחוברות לקול שלנו, אנחנו הופכות את העולם למקום הרבה יותר בטוח, בעיקר לילדים ולילדות שלנו. הילדות לומדות שהן יכולות לכבוש את העולם והבנים שלנו לומדים שלאישה מותר להיות חזקה ולהיות אקטיבית ואסרטיבית.

מה זה אומר הקול הפנימי ואיך עושים את זה?

זו אותה תחושה שיש לנו בתוך הבטן "אני רוצה, אבל אני לא יכולה כי...".

יש לנו קול כזה, כי זו הבניה חברתית, הרבה פעמים, שנשים צריכות להיות רכות, מכילות, נעימות...

מה זה הקול הפנימי ה"טבעי" ותסבירי את העניין החברתי

פעמים רבות זה הקול החולם בתוכנו, זה שיודע בדיוק איך החיים שלנו אמורים להיראות, לאילו הישגים אנחנו יכולות להגיע, איך היינו רוצות להרגיש ולהגיב בכל סיטואציה. אנחנו לא מקשיבות לו ואפילו פעמים רבות שוכחות ממנו בגלל שלימדו אותנו שבחיים צריך כך או אחרת, אמא טובה מתנהגת ככה ולא ככה, אישה צריכה להגיב בדרך מסוימת וכו'.

גם כשאנחנו מאוד מודעות, החברה ואנחנו עושות את זה במודלים שאנחנו משתמשות ובמסרים שעוברים לילדים שלנו. למשל, "איזה יפה את, איזה חמודה את" ופחות מתייחסים לתכונות אופי. אם זה בלבוש, במה שאנחנו מלבישות את הילדות. ובנוסף, התפיסה ש"בנות הן טיפוליות ורכות..."

כלומר, זה אקטים חינוכיים שאנחנו, הבוגרים, יוצרים אותם. זה מייצר תפיסה עצמית, שאם יש בת שלא מרגישה ככה, אסור לה להיות ככה. אם אני נערה אסרטיבית, דעתנית, תהיה לי בושה פנימית. כך גם לגבי אישה קרייריסטית. לצערי הרב, זה קורה פעמים רבות. מיעוט נשים במוזיקה, מיעוט מנטוריות, מיעוט נשים במדע, בפוליטיקה... עדיין.

אנחנו לא נמצאות בשיווין המגדרי, שהתחיל בשריפת החזיות בשנות ה-60. עדיין יש האשמת קורבן.

לצערי הרב, פעמים רבות עושים שיימינג לנשים משני הסוגים, אלה שרוצות ומבחירה נשארות בבית ולאלה שהן קרייריסטיות. כאילו ויש אמת אחת וככה אישה צריכה ואמורה להתנהג.

לכן נשים רבות מסתובבות בעולם עם תחושת אשמה ובושה. תחושה שהן לא מספיק טובות ואנחנו מנסות להיות סופר וומן, מה שפוגע בשמחת החיים שלנו וביכולת שלנו להקשיב לעצמנו. לרצונות שלנו, לאמת שלנו.

איך את יכולה לעזור לנשים לעשות את השינוי?

השיטה שבה אני עובדת היא שילוב של כלים מאוד חזקים מעולמות של NLP, פסיכולוגיה חיובית ומיינדפולנס.

הכלים האלה מחברים כל אישה לאמת הפנימית שלה. יש נשים שמתאים להן להשאר בבית ולגדל ילדים, אבל חשוב שזו תהיה הבחירה שלהן, שמתאימה להן.

הילדים שלי היו בבית בחינוך ביתי. עשר שנים ישבתי בבית וזה היה לי פנטסטי. עד שזה הפסיק להיות פנטסטי. אני בחרתי בזה, אחרי שלמדתי חינוך לגיל הרך, והבנתי שאני רוצה להעביר לילדים שלי את הערכים שלי ולא שאחרים יעבירו להם. תמיד הייתי פמיניסטית, אז זה היה קול פנימי שלי. הקול הזה היה חזק ובחרתי להשאר בבית. אחרי זה הייתי דולה 10 שנים, מתוך מקום שכל אישה צריכה ללדת בטבע שלה, בדרך שלה. רק האישה חשובה, כל עוד בריאותה ובריאות העובר נשמרים. משם המסלול הטבעי שלי היה לימודי NLP. להשתמש בתודעה לקבלת החלטות.

איך מה שאת עושה יכול להשפיע על גידול ילדות?

זה מתחיל בתקשורת. הקשר הראשוני והתקשרות הראשונית שלי היא עם עצמי. כשאני מדברת לעצמי בשפה פוגענית, לדוגמא, אני לא מצליחה משהו, ואני אומרת לעצמי "איזו מטומטמת אני" או "איזו מפגרת", או "שלומיאלית" או כל "ברכה" אחרת, מה שהמוח שלי שומע באותו רגע זה כמה אני לא טובה ומיד מעלה לי תמונות, באופן לא מודע, של כל הפעמים בהן לא הצלחתי. בדרך הזו, אני ממשיכה ומעמיקה את תחושת החוסר, האין. עם הפחדים האלה, עם הבושה הזו ותחושת חוסר היכולת הזו אנחנו מגיעות לתקשורת שלנו מול העולם. כשאני משנה את הדיבור הפנימי שלי לעצמי נוצר בתוכי מרחב חדש, חשיבה חדשה, יכולת למידה חדשה. קודם כל כזאת המאפשרת לטעות, וכשמותר לי לטעות אני יכולה להסתכל מזווית אחרת על הטעות שלי וללמוד ממנה ולהסיק מסקנות ולהתקדם הלאה. בשפה המקצועית קוראים לזה חשיבה מתפתחת. אני מפסיקה להיות בלחץ על תוצאות, מפסיקה להחביא את הטעויות שלי והן כבר לא נחשבות ככישלונות. כשאני לומדת לתקשר, להעביר את המסרים שאני רוצה להעביר, מתוך כבוד ותוך תיקוף של הרגשות שלי ושל הילדה שלי, תוך קבלת כלים לתקשורת אפקטיבית, יעילה, מתפתחת צורת חשיבה גמישה אצלך ואצל הילדה. כך נוצר מרחב אחר. נוצרות אפשרויות למידה והפנמה ובעצם הרשות להיות עצמי ואנושית.

הילדים לא לומדים רק מתוך אמירות, אלא מתוך העשייה שלנו. הם רואים אותנו עומדות מול המראה ואומרות לעצמנו: "איזה בטן יש לי, איך אני צריכה לרזות.. איך הבגד הזה יושב עליי..."

הרבה מאוד נשים משתיקות את הקולות הפנימיים שלהם כי "אני צריכה לעשות...". כשאני נמצאת פעמים רבות בחשיבה הזאת שאני צריכה לעשות, ראיית העולם שלי מצטמצמת ואני מרגישה שאני עבד לצרכים, במקום להיות במקום שיש לי בחירה כל הזמן. כמובן שכאשר אני בוחרת, יש תוצאות שונות. לכן אם אני בוחרת עכשיו לעזוב את הכל כי נמאס לי, לרוקן את חשבון הבנק שלי ולטוס לארץ רחוקה. התוצאה של זה תהיה שאני משאירה מאחור את המשפחה שלי, את בן הזוג שלי עם חשבון ריק מכסף ואמא ובת זוג שנעלמה. השאלה היא: האם התוצאות הללו משרתות אותי ובאמת עונות על הצרכים שלי? אני חושבת שרובנו נענה תשובה שלילית. לכן אני בוחרת להישאר כאן ולהמשיך להכין צהריים, לעשות כביסות, כלים, לצאת לעבוד וכו'. כשאני לומדת לעצור, ולשאול מה אני רוצה ובוחרת לעשות, מתחיל השינוי.

זה נכון לכל אדם, הזכות לבחור.

נכון. כל אדם, ועל אחת כמה וכמה נשים. התפקיד הטיפולי הוא לעזור לה לשמוע את הקול שלה ולא את זה ששתלו בה. אחד הדברים שמוכחים, זה שיש את היכולת לשנות את הקול הפנימי בתהליכים קיצרי מועד. זה שינוי של החיווט במוח. זה פשוט קורה ואז מתחולל קסם פנימי.

כשאישה לומדת שיש לה כלים ועוצמות בתוכה והיא בעצם בוחרת, לא את הנסיבות עצמן, אלא את דרך התגובה שלה לאותן נסיבות, השינוי שחל הוא מהיר ועוצמתי. היא מבינה איך להתבונן על הדברים מזוויות שונות, איך לעצור את הרכבת הדוהרת בראש שלה ולבחור את ההתנהגות שלה, להתנהגות שתהיה הכי אפקטיבית עבורה ובמקביל היא לומדת איך לנהל את הרגשות שלה. כשהיא הופכת להיות המאסטרית בחיים שלה היא בעצם מחזירה לעצמה שליטה על חייה ומייצרת את המציאות של עצמה ללא תלות בנסיבות.

אני רואה את זה קורה פעם אחר פעם ומתרגשת בכל פעם מחדש. כל אחת עם הקצב שלה. כל אחת בדרך הנכונה לה ועם הכלים המדויקים לה. זה היופי בעניין ולכן המוטו שלי שאני מייצרת את המציאות של עצמי.

אז מתי להגיע אלייך?

ברגע שאת מרגישה פער בין איך שאת רוצה שהחיים שלך יהיו ויראו לבין מה שקורה לך בפועל, במציאות של החיים שלך כרגע. בכל תחום. נשים מגיעות אליי ואומרות: "איבדתי את שמחת החיים. גם כשאני בחופשה משפחתית מחייכת ושמחה, אני לא מרגישה שמחה באמת".  יש נשים שנמאס להן לחיות עם המחשבות שמטרידות אותן, עם הקושי להרדם, עם העדר הסיפוק... אין סיבה להמשיך לחיות בתחושת תקיעות ותסכול בחיים. אין סיבה להמשיך לחיות עם חרדות ועם פוביות או חוסר סיפוק. אפשר אחרת ולשמחתי אני יכולה לסייע להן לשנות את חייהן.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^