איך נלמד את הילדים שלנו להיות מומחים בחייהם?

01/06/2021
איך נלמד את הילדים שלנו להיות מומחים בחייהם?

בחזון ההורי הבלתי כתוב (אך המאוד נוכח) שלנו כהורים, טמונה משאלת לבנו – לגדל ילד עצמאי, בעל תחושת מסוגלות עצמית, ילד שיכול לנתב את דרכו בתבונה, שידע להתמודד עם קשיים, עם לחצים חברתיים ואחרים, ילד בעל חוסן וכוחות פנימיים. ילד שיהיה המומחה בחיים שלו.

בחיים האמיתיים- המשאלה הזו פעמים רבות מתנפצת על קרקע המציאות.

כהורים, יש לנו רצון עז לעזור לילדינו; לתווך להם, לסייע, לתת מענה ולהקל עליהם ברגעי משבר כאלה ואחרים. ובסופו של יום אנחנו רוצים לדעת שמילאנו את תפקידנו כהלכה ; שגידלנו ילד שלא יתייאש ממשימות גם כאשר הוא נכשל, שישקיע מאמץ גם לנוכח קשיים, שידע להתמודד באופן מיטבי עם אתגרים.

הפער בין הרצון הטוב שלנו בהצלחתם – רצון שמקפל בתוכו מאמצים שאנו משקיעים בניסיון לעזור להם, (ולעיתים גם לעשות עבורם), לבין ההתנהלות שלהם בפועל עם אותן הסיטואציות- עלול להסב לנו לתסכול רב. לפרקים, הוא גם עלול להוביל לוויתור שלנו, ואפילו לייאוש.

 

כיצד מגשרים על הפער? איך מגיעים מכוונותינו הטובות למציאות הרצויה?

הורות היא בטבע שלנו אבל לא קל להיות הורים. פעמים רבות אנו מגיבים לפי האינסטינקטים - אילו שמנחים אותנו להגן על ילדינו כדי שלא יאונה להם כל רע. הדחף הטבעי הוא להזדהות איתם ולפעמים אפילו לרצות להגיב במקומם– או במקרים אחרים, להגיש להם את הפתרון. "תתקשר למורה", "תעני לה כך וכך". אנחנו מלאים בכוונות טובות ובטוחים שע"י כך סייענו לילד שלנו להתמודד. האומנם?

על מנת שילד יפתח מסוגלות, יתנהל בצורה עצמאית וידע לנתב את דרכו בחיים למרות מכשולים שצפוי שיתקל בהם - יש צורך להכין את הקרקע, כי את הערכים שאנו מעוניינים שיישא בגיל שלושים - אנחנו צריכים לחיות היום. יש לנו תפקיד משמעותי בעיצוב האישיות של ילדינו. שינוי אפשרי בכל גיל אולם מומלץ להתחיל מוקדם ככל האפשר.

אחד הדימויים שאני אוהבת להשתמש בו עם הורים בקליניקה הוא "הגלימה ההורית". להיות הורה זה תפקיד. אחד מהחשובים שיש לנו אם לא החשוב שבהם. הורות מיטיבה היא כזו שבה אנו לא פועלים לפי האינסטינקטים שלנו, אלא לפי תבונה ושיקול דעת. כאשר הילד שלנו יציג בפנינו קושי או אתגר, עלינו לממש את התפקיד שלנו– לעטות עלינו את הגלימה ההורית.

הדבר החשוב ביותר שעושה הורה כזה, הוא לדעת לווסת את הדחף שלו לתגובה מיידית, להשתדל לא "להגיש פלסטר" בדמות פתרון. הוא ישהה איתו בקושי, בנוכחות מלאה, בתמיכה, בשיתוף. ויעזור לו להפוך למומחה בחיים שלו.

 

איך נעשה זאת הלכה למעשה?

הקשבה פעילה

אחד מהכלים הראשונים שאני מלמדת הורים הוא איך להקשיב.

כשאנחנו מדברים עם הילד שלנו,ברצוננו להיות שותפים פעילים. זאת במטרה להבין את המסר שיש להם להעביר. הקשבה מעבירה מסר: "אני רואה אותך", "מה שאת אומרת הוא בעל ערך עבורי".

נעשה זאת בכמה אמצעים:

  • נשתמש בשפת גוף- נשב מול הילד, נביט בעיניים (בלי מסכים)
  • נתעניין בדבריהם- נשאל שאלות שמבהירות את המסר. שאלות שנובעות מעניין ומסקרנות (לא שאלות נזיפה או תוכחה)
  • נשקף מה שמענו מהם- "אם הבנתי אותך נכון", "האם התכוונת לומר"..
  • נביע עניין אמיתי בנאמר- "מה אתה אומר"? "זה נשמע ממש לא פשוט"

האתגר הוא להקשיב ולא להגיב מייד. תרגיל מצוין גם לאימפולסיביים שבינינו.

 

נרמול

כלי נפלא עם ילדים אך לא רק. מי מאיתנו לא שואב תקווה מהעובדה שאנחנו לא היחידים עם בעיות? שהקושי או הכאב שאנו חשים הוא טבעי ונורמאלי? "זה מאוד טבעי שתרגישי ככה", "גם אני הייתי מרגיש בדיוק כמוך אם הייתי במקומך". אילו אמירות שמאוד יכולות לנרמל את הקושי ולהחזיר אותו למימדים שמאפשר להתמודד איתו. אולם, חשוב לומר רק משפטים שאותנטיים עבורכם. לילדים יש חיישנים מעולים שיוכלו לזהות אם מה שאמרתם אינו משקף את דעתכם האמיתית.

 

לתת לילד לחשוב על פתרון-הוא המומחה!

שלב מאוד חשוב בתהליך שמלמד את הילד שאת הפתרונות עליו למצוא בתוכו. הורים רבים מרגישים צורך לספק לילד פתרון לקושי שלו. אולם, כדי לפתח בילד תחושת מסוגלות ולאחר שהקשבנו בתשומת לב לדבריו, אנו רוצים לעזור לו להיות המומחה שיחשוב על הפתרון.

נשאל אותו: "איך לפי דעתך אפשר לפתור את הבעיה הזו"? "האם יש לך רעיונות"? "האם חשבת על משהו"? אם יש צורך או במידה שהילד מתקשה בכך, אנו יכולים להציע כמה פתרונות שמהם הוא יוכל לבחור.

 

עידוד

עידוד הוא כמו מים שמרווים צימאון. הוא ממלא את הנפש. נרצה לעודד את ילדינו על כוונות ולא רק על התוצאה. נעריך את המאמץ, את ההשתדלות. נביע אמון בילד, בפתרונות שהוא מביא, בכוחות שלו. נכבד את הקצב שלו. נקפיד לעודד באופן ספציפי וממוקד. "את מדהימה!" "אתה תותח!" הם לא משפטי עידוד. לעומת זאת: "אני מאוד מעריכה שכשהיה לך קשה במתמטיקה ידעת לבקש עזרה ממני"- הוא משפט עידוד ממוקד וספציפי שנושא עמו ערך עבור הילד ומאפשר לו לדעת כיצד להתנהל בעתיד על מנת לעזור לעצמו כאשר יפגוש שוב בקושי. ילד מעודד הוא ילד שירצה להמשיך להתנסות על אף כישלונות או קשיים שיחווה.

 

לסיכום- כולנו רוצים ילדים עצמאיים ובעלי תחושת מסוגלות עצמית. כאלה שידעו לנווט את דרכם בים הסוער שנקרא החיים. שלא יתרסקו עם הגלים הסוערים שתביא עמה המציאות. ילדים שידעו לחשוב על פתרונות ו"לחשב מסלול מחדש" גם אם טעו בדרך.

הורות היא ריצה למרחקים ארוכים. כדי להגיע למטרה העתידית, כדאי לצאת עכשיו לדרך... בהצלחה!

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^