ילדים ויום הזיכרון

27/04/2020
דני עמית
דני עמית
פסיכולוג
ילדים ויום הזיכרון

יום הזיכרון הוא ללא ספק יום מיוחד ביחס לשאר ימות השנה. העובדה שמדינה שלמה נעצרת ועוסקת באופן גורף באבדן ובכאב במשך זמן כה רב מהווה תופעה ייחודית. בהקשר הזה נשאלות מספר שאלות: כיצד הדבר משפיע על הילדים הגדלים בארץ ואיך מתווכים לילדים יום כל כך מיוחד?

האם החשיפה לילדים לא קשה מדי?

האם לא יחוו הצפה של צער בגיל רך באופן שישאיר אצלם משקעים או חרדות מהעתיד, מהגיוס הצבאי והחיים בארץ?

אולי דווקא נכון למנוע מהם חשיפה  בילדות או שזו המציאות בארץ וכך ילמדו להתמודד?

ברור אם כן שמדובר בשאלות מורכבות ואין תשובה אחת שתהיה נכונה לכל הורה או לכל ילד.

עם זאת יש מספר עקרונות שכדאי לקחת בחשבון בכל התמודדות אנושית עם נושאים קשים או עצובים.

העיקרון הראשון מדבר על חסרונות ההימנעות וחשיבות החשיפה.  ברור שחשיפה לתכנים קשים אינה נעימה ולעתים יכולה להזיק, אך מנגד ידוע שהימנעות מוחלטת מקושי לא תסייע לפיתוח חוסן. בדומה למערכת החיסון הגופנית או החוסן של העצמות והשרירים. הימנעות ממאמץ או התמודדות תביא להחלשה של המערכת. מנגד, עומס יתר יכול לפצוע ולהזיק.

אז בדומה לכך ברור שגם בתכנים לא נעימים במציאות שבה הילד חי, חשובה חשיפה מבוקרת לחיים. תפקיד ההורים והמחנכים לאפשר את החשיפה תוך התאמתה לכוחותיו של הילד, השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא ומאפייניו.

ברמה המעשית חשוב לוודא שילדים צעירים (אם ניתן אז לפחות עד גיל ההתבגרות) יחשפו לסיפורים על יום הזיכרון בנוכחות הורה או מבוגר שהם מכירים. חשוב שההורה ישים לב למצבו הרגשי של הילד וינסה לוודא שהילד לא נחשף לתכנים קשים מדי. חשוב למנוע תמונות ויזואליות קשות של מצבים מוחשיים כגון: גופות, דם ומראות קשים נוספים.

חשוב גם לשים לב למידת המצוקה הסובייקטיבית (מ.מ.ס) של הילד ולוודא שהילד לא חש פחד נורא או עצב מציף המחייבים סיוע והרגעה. תגובות של בכי, רעידות או דיווח של הילד על מה שהוא חש יכולים לסייע לנו בבקרה על תחושותיו. חשוב לשוחח עם הילד בזמן הצפייה על התכנים שרואים ולשאול אותו מה דעתו. במקביל חשוב השיתוף האישי. כדאי שההורה יביע את רגשותיו או יציג רגשות שיכולים להתאים למצב. למשל- להגיד שזה סיפור נורא עצוב, להגיד שבא לי לבכות או לשתף שזה מאוד קשה לראות את זה.

ניתן גם להתייחס לנושא שכיחות הסיכון של היפגעות בפעולות איבה כדי שילדים צעירים לא יסיקו מסקנות מוטעות. למשל- בגלל שחיילים רבים כל כך מתו במלחמה, אז כל חייל עתיד למות במלחמה. ניתן, למשל, לציין שיום הזיכרון מרכז נפגעים של המון שנים ומזל שבמרבית הזמן המצב לא כזה. או לציין שאולי היה מקום להקדיש זמן ומודעות גם לנפגעי תאונות הדרכים כדי לצמצם את מספר הנפגעים שהוא גבוה מפעולות האיבה.

אפשר ורצוי להדגיש גם את חווית המשמעות. להראות שהאנשים ממש האמינו במה שעשו וחיו חיי סיפוק מלאים. או שבזכותם אנחנו חיים בביטחון. שכל הכבוד להם וכדומה.

לסיכום, תיווך נכון של אירועים קשים בחיים, יכול להקל על ילדכם ולאפשר לו להכיל אותם. היו רגישים למידת המצוקה ושימו לב שהחשיפה מבוקרת. 

 

למציאת מטפל  / מנחה הורים - לחץ/י כאן

 

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

^