איך מתמודדים עם אי-ודאות בקרב ילדים?

02/11/2020
איתמר חיים מלמד
איתמר חיים מלמד
מאמן אישי / קואוצר
איך מתמודדים עם אי-ודאות בקרב ילדים?

אם היינו לומדים את התחום המעורפל הזה בביה"ס אולי היו לנו כלים להתמודד בעצמנו כילדים וכהורים; אך מכיוון שגם לנו קצת קשה להתמודד עם שינויים, אנו יכולים לנצל את ההזדמנות של הסגר כדי להתחיל לתרגל התמודדות עם אי ודאות ולסייע כך גם לנו וגם לילדים שלנו הסובלים ממנה.
 

"בהיעדר שגרה כדאי להיאחז במה שעובד"

1. מצמידים הרגל חדש להרגל קיים
דוגמאות:

הרגל קיים -  7:00 - קמים ומצחצחים שיניים, ואוכלים ארוחת בוקר.

הרגל חדש(מתווסף) – 7:30 - בסיום הארוחה ממשיכים לשבת ומשרטטים על דף את סדר היום. (ציורים לקטנים, טבלת שעות ומלל לגדולים)

הרגל קיים – 20:00 - מתקלחים בערב אחרי א.ערב.

הרגל חדש(מתווסף) – 19:00 - מכניסים זמן פעילות בתנועה (יוגה, כדורגל, אימון כושר וכו') לפני המקלחת. ההקשר הלוגי הוא: אם כבר אוכלים ומתקלחים אז אפשר להזיע קצת לפני (כי גם כך מומלץ לאכול לאחר אימון, וכמובן להתקלח...)

 

2. מרחיבים את עולם התוכן שהילד אוהב

דוגמאות: אם הילד אוהב לצייר – תנו לו חומרים שונים לצייר איתם/דפים בגדלים שונים/עיתונים וספרים לקבל  השראה או להתייחס למה שקורה כרגע בבית, ביישוב ובמדינה וכו'.

אם הילד אוהב לשחק כדורגל/כדורסל או לרקוד – תחפשו או תתנו לו לחפש ביוטיוב תרגילים ואימונים מעולמות שונים: פילאטיס, ג'אגלינג, טיפוס, בלט, פארקור, ספיד סטאקס...כשמחפשים – מוצאים דברים נפלאים.
 

3. מסיימים יום בשיחה על מה שהיה היום ויהיה מחר

יום לא חייב להיות "מושלם" אך כדאי שיהיה "שלם" ולכן נסיים אותו בשיחה. זה זמן לסגור פינות ו"עסקים לא פתורים". כל ילד והורה אומרים:

א. משהו טוב שעשיתי היום(בדגש על משהו שעשיתי ולא משהו ש"קרה" לי).

ב. משהו שהיה קשה לי היום(לא תמיד יש סוף שמח).

ג. שאלה שאני רוצה לשאול או: משהו שאני רוצה לומר.

ד. תכנון למחר(2-3 דברים שיהפכו את מחר ליום מוצלח עבורי).

 

הבחירה של המוח בין כאב לעונג

אי אפשר לטוס לאי בקריביים - אבל אפשר לשהות באי של ודאות

אם הייתי שומע "צמתי את כל כיפור "(25 שעות), "תיפקדתי כרגיל ולא הרגשתי בכלל שינוי בגוף" – אוי ואבוי!!

הגוף שלנו אמור לאותת באמצעות כאב על תחושת רעב וצמא או להבדיל: על מאמץ גבוה באימון כושר. הגוף שלנו שואף לתחושת רווחה ורוגע ולא שואף לשהות באי-ודאות או הישרדות. אדם ששובר רגל ולא מרגיש כאב – יש לו בעיה. אדם שצם 25 שעות ולא מרגיש רעב או צמא או כאב ראש – משהו במנגנונים הבסיסיים שלו לא מתפקד.

כשאנחנו חווים שינויים כמו לאחרונה(קורונה וחגים) יש "פולניה קטנה" במוח שלנו שצועקת מדי פעם "זה לא בסדר", "זה קשה לי" ו"זה לא אמור להיות ככה"  - אז איך מתמודדים?

אזורים מסוימים במוח שולחים איתותים שאנחנו(שוב, המוח שלנו) צריכים לפעול כדי לשרוד: לאכול יותר, לישון יותר, לנוח יותר, לקחת חופש, להיות באזור שקט, לעשות יותר פעילויות שאנחנו אוהבים ופחות פעילויות שאנחנו לא אוהבים.
כל מה שלא מסייע להישרדות יידחק הצידה.

אז שימו לב למפתח הבא:

המבחן של בחירה מה לעשות ומה לא לעשות הוא באיזון בין עונג לכאב.

דוגמא 1: אני אצא לריצה הערב בחוץ אם ארגיש – שהתגמול בהרגשה של האימון, בתנועה, בחברה שאפגוש, ביציאה החוצה, בשריפת הקלוריות וכו' (עונג) - גדולים מהמאמץ של האימון, המעבר מהספה לאימון וכו'(כאב). (התגברות על כאב קצר בזמן נותנת לי תמורה-עונג בזמן האימון ולאחריו, אפילו כמה ימים אחרי).

אני ארשה לעצמי לוותר על האימון הערב אם התגמול שבמנוחה ובמניעת החשיפה שלי לקושי (הימנעות מכאב=עונג) גדולים מתחושת ה"ויתרתי לעצמי, איזה לוזר אני" ובהשלכות נוספות(דימוי גוף, אנרגיות וכו').

דוגמא 2: אני אקפיד על ארוחה בריאה אם ארגיש – שהתגמול של אכילה בריאה וכל הסיפור שאני מספר לעצמי בעקבות העמידה שלי באתגר יהיו גדולים מהמאמץ(התגברות על כאב קצר מועד כדי לקבל תחושת הישג-עונג או סיפור ארוך מועד).

אני ארשה לעצמי לאכול גלידה אם התגמול שבאכילה(עונג) גדולים מהמאמץ שבשמירה על תזונה ובהשלכות הנפשיות של אכילה שלא לפי "האג'נדה שלי"(כאב).

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

חיפוש מטפל מתאים
^