לקות למידה – הילד, אנחנו ומה שביניהם

11/04/2021
אפרת שביט
אפרת שביט
מנחת הורים
לקות למידה – הילד, אנחנו ומה שביניהם

כשאנחנו מגלים כי הילד האהוב שלנו מתמודד עם לקות למידה, באופן טבעי נתרכז בילד ונעשה את מירב המאמצים לעזור לו ולקדם אותו בלימודיו.

בואו ונסכים:
מדובר בהתמודדות לא פשוטה, לא רק של הילד אלא גם שלנו כהורים.
מדובר בקושי שמשליך על נפשו של הילד באופן ישיר, ולטווח הרחוק.
מדובר בלקות שלא תעלם.
מדובר באתגר שילווה את הילד שלנו גם בחייו הבוגרים.
ושאין מדובר בהעדר יכולות ואינטליגנציה.
ובוא ונסכים – כי הלקות אינה מנבאת דבר וחצי דבר על הצלחותיו ועל עתידו של הילד.

מקווה גם שתסכימו איתי שחינוך, מעל לכל הוא "דוגמא אישית", כמו שאמר אלברט שוויצר: "דוגמא אישית היא לא מקור ההשפעה העיקרי על אחרים - היא המקור הבלעדי."
ומכאן, להתנהלות שלנו כהורים - חשיבות מכרעת ליכולת התמודדותו של הילד עם האתגר.

תמיד, ובמיוחד בצר לו, נושא הילד את עיניו אלינו ההורים, מתבונן, קולט ומפנים את המסרים הגלויים והסמויים שאנו משדרים לו.
הוא קולט בחושיו המחודדים מה אנו חשים,
כמה אנחנו מאמינים בו וביכולותיו, האם אנו גאים בו, או האם הוא מאכזב אותנו ועד כמה הקושי מאיים עלינו.
הוא שואב מאיתנו כוחות ונבנה מהאמון שאנו נותנים בו.

רבים מאיתנו יגיבו באופן אינסטינקטיבי: ייקחו מורים פרטיים וישתדלו לקבל עבורו הקלות במבחנים, כדי להעלות את ציוני הבחינות שלו.
אם נסכים שהמורים הם אלו אשר תפקידם לדאוג להנחלת השכלתו, הרי התפקיד ההורי המרכזי שלנו הוא לשאת עבורו את התקווה, האמונה, האופטימיות והביטחון.
לא נוכל לקחת ממנו את הלקות, וגם לא נוכל להתמודד במקומו, אבל נוכל לעזור לו לצמוח ולהגיע למחוזות הכי רחוקים שהוא יכול.
תקופת בית הספר היא פרק אחד מתוך חיים שלמים בהם יתמודד ילדכם עם הקושי, ועל-כן חשוב להקנות לו דפוסים וכלים להתמודדות, להעמיק בו את האמונה בעצמו וביכולות שלו על-מנת להתמודד עם האתגרים שיעמדו בפניו כאדם בוגר.

על-מנת שנוכל לעזור לילד שלנו להתמודד עם הקושי, חשוב שנעצור לרגע ונתבונן קודם כל בעצמנו, נביט באומץ ברגשות שעולות בנו ונתן להם מקום.

כמו כן חשוב שננסה להרחיב את נקודת המבט שלנו על הנושא ולראות אותה מזוויות נוספות.

אנסה להביא מקצת מנקודות אלו, ולא בהכרח בסדר חשיבותן:

 

  • קבלת הלקות כחלק מהחיים של הילד שלנו ושלנו - לא נראה בזה אסון, לא נכחיש ולא נעסוק בלהעלים, כי רק כשנקבל את הלקות - נוכל להתמודד איתה.
  • נקשיב לילד שלנו הקשבה יתרה, נחקור מהו הקושי האמיתי שלו, ננהל איתו דיאלוגים ונדבר איתו בכנות ובפתיחות.
  • נטפח את החוזקות שלו, ננסה להתרכז בהם, בהצלחות וביכולות הייחודיות שלו, מבלי לערוך השוואות לילדים אחרים או לאחים.
  • הפער המשמעותי שבין היכולת האינטלקטואלית שלו לבין הצלחתו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעיקר במבחנים - יוצרת תסכול  ובלבול, ומערערת את הבטחון – עלינו לתווך לו מילולית את תחושותיו, להסביר ולהרגיע.
  • לקות למידה מלווה בדרך כלל בקשיים רגשיים, בקשיים חברתיים ובדימוי עצמי נמוך. הקשיים מתפתחים ממצבור של כישלונות, שהופכים לעיתים, לחלק מהווייתו של לקוי הלמידה. התפקיד המרכזי שלנו ההורים, הוא לטפל בקשיים הללו, שלנו. אינני מתעלמת מהערך של "הצלחה בלימודים" ומההשלכות הרגשיות/חברתיות שלהם, אבל עלינו לשים במרכז תשומת ליבנו ולטיפוח את הביטחון, הכישורים החברתיים והערך העצמי – בכך טמונה הצלחתו של הילד שלנו בעתיד.
  • לפעמים נתקשה לראות השיגם קטנים - חשוב שנצליח להבחין בהם, להעלות ולשים אותם בפרונט, שנצליח להראות לילד את הדרך שעשה. לרובנו יש נטייה לראות עד כמה הדרך ארוכה, ושוכחים לראות את ההישגים שכבר השגנו.
  • נאמר לילד שלנו בכל דרך יצירתית שנוכל לעלות במוחנו, שלמרות שכרגע הוא אינו יכול להאמין בהצלחתו, הרי לנו אין צל של ספק שבבוא היום גם הוא יראה את מה שכרגע נסתר מעיניו.
    נחזור ונאמר לו יומיום, כמה אנחנו מאמינים בו, שאנחנו יחד איתו לכל אורך הדרך, שאנחנו הגב שלו, שאנחנו רואים בו אדם שלם ולא מוותרים לו ועליו.
    כל זאת בתנאי שנהיה כנים איתו ובעיקר עם עצמנו ושנאמין בכך באמת ובתמים.
    בל נשלה את עצמנו, הסנסורים הרגישים של הילד שלנו קולטים הכול! הוא יעלה על כל אמירה שאינה אוטנטית! 
    ולצד כל האמור, אדגיש ואומר כי יש חשיבות רבה לאפשר לו, לתת לגיטימציה ולהכיל את תחושות התסכול וחוסר האונים שמעלה הילד.

נצטרך, למצוא את הגבול הדק,  שמצידו האחד נמצאת הסכנה, שנדרוש מהילד דברים שהם מעבר ליכולותיו - מה שיגרום לו לתסכול ולתחושות חוסר מסוגלות, ועלול להביא אותו להרים ידיים. ומצידו האחר נמצאת הסכנה שנרחם עליו, שנדרוש ממנו פחות ממה שהוא מסוגל - מה שימנע  ממנו למצות את הפוטנציאל הטמון בו ולהפחתת סיכוייו בעתיד.
זהו שביל זהב, ייחודי לכל אחד, המצריך למידה, הקשבה ושיח, עדינות וחכמה, תוך התנסות ותהייה מתמדת.

  • ננהל עם הילד שלנו שיח אחר בו לימודים והציונים אינם חזות הכול.
    נתייחס ללימודים בפרופורציה הנכונה, נכיר בחשיבות הלימודים, אך נימנע מלהכביד עליו בלחצים מיותרים.
    בשל הקשיים והרצון לקדמו, ישנה נטייה להעמיס עליו שיעורים פרטיים וללחוץ עליו להמשיך וללמוד עוד ועוד גם בבית.

    כשאנחנו שמים את הפוקוס על הנושאים הללו, אנחנו מונעים מהילד שלנו לראות טווח רחב  של מדדים וערכים, אנחנו עלולים ליצור אצלו רושם שדווקא הדברים בהם הוא מתקשה, עומדים בקדמת סדר העדיפויות שלנו, וחמור מכך אנחנו דוחפים את הילד שוב ושוב לזרועות הכישלון, למקום הקשה והמתסכל.
    בדלו את הבית ושמרו עליו כמקום נעים, מחבק, מבין ובטוח עבורם.

    יש חשיבות רבה לאפשר לו מנוחה, להקל את הלחץ  ולבנות עבורו סביבה נינוחה.
    עשו עבורו קיצורי דרך – עזרו לו להצליח, לפעמים אפילו תוך כדי הפחתת מטלות בית הספר (בתיאום עם המורים) .
    בתמורה, נרוויח מערכת קשרים משמעותית ועמוקה, המבוססת על גזרה רחבה הרבה יותר. זכרו כי לימודים ניתנים תמיד להשלמה.
  • ניצור משולש שווה צלעות: הילד, ההורים והמורים, שמבוסס כולו על מציאת פתרונות יצירתיים, ייחודיים, המותאמים לילד. נאתר את הקושי המרכזי, נעזור לו להבין אותו ונבנה ביחד "מעקפים".
    נתאים עבורו את השיטה הטובה ביותר ונבנה איתו גשר שיאפשר לו למצות הכי טוב את יכולותיו, גם אם נסטה במעט מהנחיות בית הספר.
    פעם אמרה לי מורה מופלאה: "מה שחשוב לי הרבה יותר מהציונים, זה שהתלמידים יצאו עם זיכרונות טובים מבית הספר, והשאר זה בונוס" – לחוויית "השייכות" יש חשיבות רבה לנפשו של הילד ולעתידו.
  • ננסה לעזור לו לצבור עוד ועוד חוויות של הצלחה ומסוגלות, כך שסך החוויות יטו את הכף לטובת תחושות חיוביות, יגרמו לו להאמין שהוא יכול, יבנו את הביטחון ואת החוסן האישי.
  • הדוגמאות שהבאתי וההתמודדות עם הקושי אינה קלה כלל ועיקר, ודורשת מכם ההורים הרבה משאבים וכוחות נפשיים – יש צורך להטעין את הכוחות ולדאוג שלא לרוקן את המיכל עד תומו.
    הקושי והתסכול שלכם גם הם לגיטימיים וגם להם צריך לתת מקום.
    אפשר להיעזר בקבלת
    תמיכה מקצועית או בכל דרך אחרת שתראה לכם, ובלבד שתהיו מודעים לכך - תזדקקו לכוחות רבים, לאורך תקופה ארוכה. 

מתוך התנסות אישית למדתי כי המסע המשותף והלא פשוט הזה הביא עימו גם רווחים גדולים, בעיקר במערכות הבין אישיות שביננו לבין ילדינו.
אלו מסוג הדברים שאף פעם לא נבחר לעצמנו, אבל לצד הקושי, אני יכולה לראות גם את הזדמנות שניתנה לנו.
השכלנו להישען על כנות ואוטנטיות, הפכנו את ההקשבה לעצמנו ולילדנו לדרך חיים, למדנו לדבר, התמלאנו בתחושת סיפוק, העמקנו את הקשר והפכנו אותו לבעל משמעות, למדנו לדייק את הצרכים, השכלנו להתמודד ואין ספק שצמחנו – וכל זאת כצידה להמשך הדרך.
בדיעבד. לעולם לא הייתי מוותרת על המסע הזה ועל תוצאותיו המרגשות.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

חיפוש מטפל מתאים
^