שקרים קטנים

16/02/2020
מיכל מלאכי
מיכל מלאכי
מאמנת אישית / קואוצרית
שקרים קטנים

"אני רוצה לדבר על שקרים קטנים. אף פעם לא דיברתי על זה". הוא ישב מולי, כף רגלו הימנית מקפצת באיזה קצב פנימי שידוע רק לו. הבטתי עליו, לקחתי נשימה עמוקה, ושתקתי. "אני שולף את השקרים האלה בלי מחשבה, בטבעיות, באיזה סוג של ביטחון. אחרי שאני מדבר, יש קול פנימי שלי ששואל 'למה אמרת את זה??' ואני לא יודע לענות על השאלה הזו".

אנחנו מתחילים ב"חקירה אונתולוגית" של המציאות: תן לי דוגמאות לשקרים שלך, למי אתה משקר, מתי, באיזה תחומים, באיזו תדירות... אנחנו ממשיכים להתבונן: ממה אתה נמנע? מה אתה "מרוויח" כשאתה משקר?

אין "נכון" ו"לא נכון", אין עצות "עשה" ו"אל תעשה". יש רק הקשבה ללא שיפוט, שבה אני עוזרת לו לעשות היכרות מעמיקה עם עצמו, עם ההרגלים, האוטומטים, האמונות.

הוא חושב ועונה – אני מרוויח "שקט", אני נמנע מ"עימות". זה שקט מדומה, לזמן קצר, כי השקר מציק לי.

השיחה שלנו מתנהלת בקצב איטי. אני מקשיבה, הוא מדבר. מקשיבה גם כמה שניות אחרי שהוא מסיים את המשפט. אני רואה שהגוף שלו מגיב, ושואלת מה התחושות שעולות. הוא כבר מיומן, למד להקשיב לגוף ולזהות. שוב מגיע הכיווץ בשוקיים, שמוכר לו גם מהמפגשים הקודמים שלנו. אנחנו שוהים עם התחושה, אני נושמת עמוק, וכך גם הוא.

בתוך המרחב השקט הזה לפתע הוא אומר: "זוכרת שלפני שלושה שבועות כתבתי לך שלא אגיע לאימון כי אני מתחיל לפתח סימנים של שפעת? ואת כתבת לי תודה על ההודעה המוקדמת, ואיחלת לי בריאות? אז שיקרתי. רציתי לנוח ולא להגיע אלייך".

אני מישירה אליו מבט. הוא נבוך, מאדים. "זו פעם ראשונה שאני יושב מול מישהו ששיקרתי לו ומתוודה. ולא סתם אדם זר, אלא מישהו שיש לו חשיבות גדולה בחיים שלי".

והגוף? "החזה שלי פתוח לגמרי, אני חשוף".

אני מוקירה אותו על האומץ, על הניקיון האישי, היושר, המחויבות להתפתחות.

הוא מתרגש, הדמעות פורצות בלי התראה, והוא חוסם אותן.

מה אתה חושב גרם להתרגשות שלך? תחושת הביטחון פה, שאני טוב ככה, כמו שאני.

*** טעימה קטנה, חלק ממפגש עם מתאמן בתהליך ***

 

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^