הצל שלי ואני – ואיך זה קשור לטיפול?

04/06/2020
בת שבע בלכמן
בת שבע בלכמן
פסיכותרפיסטית
הצל שלי ואני – ואיך זה קשור לטיפול?

מהו צל? ההגדרה מתארת אזור בו מוסתר מקור האור הראשי, כך שהוא חשוך יותר בהשוואה לסביבתו.

קארל יונג (1875-1961), פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי שוויצרי, השתמש במושג ה"צל" לתאר כיצד הנפש "שמה בצל" מאפיינים, תכונות וחולשות שלנו שאנו לא רוצים להכיר בהם. שגורמים לנו כאב אם נכיר בהם. הצל מייצג את כל מה שלא היינו רוצים שיתקיים בנו, שאנו מתביישים בו, שהתביישו בו עבורנו כשהיינו ילדים. תוקפנות, שנאה, קנאה, חוסר נדיבות, ועוד חולשות אנושיות.

כל החיים אנחנו מתחככים עם חלקים צליים באנושיותינו. הילד הקטן שרוצה להרוס, פשוט להרוס את המגדל שאחותו בנתה מתוך קנאה ותוך גילוי תוקפנות. חברה טובה שחווה משהו שאת כל כך היית רוצה בו, ואת לא מסוגלת שלא לקנא ולרצות שלא יצליח לה... 

החלקים האלה טבועים בבסיס של כולנו, עוצמתם ואופיים משתנה מאדם לאדם הן מהמבנה שלו, והן מהדרך בה לימדו אותו להתנהל מול חלקים אלו.

בית מסוים למשל מעביר מסר לילד/ה שזו בושה לבכות. שצריך תמיד להתגבר ולהיות חזק, לא להראות חולשה. ילד/ה אלו יגדלו כאשר חולשתם/העצב שלהם/פגיעותם ינותבו לאזור צלי, כזה שכדאי להסתיר כי אם יבוטא יעורר תגובה לא מקבלת, ובכך יהווה סכנה לשלמות הנפש.

בית אחר יקבל ויכיר בכאב-בכי-פגיעות, יאפשר את התגובה, לא יבהל ממנה. לצד ההכרה הוא יצייד את הילד/ה בדרכי התמודדות לאחר ביטוי הפגיעה. ילד/ה אלו לא ינתבו את הפגיעות והחולשה למקום צלי, וישלבו אותם בהתפתחות הרגשית שלהם בנפש בבטחה. יהיה בהם עוד חלק אנושי שיתפתח ויתאים עצמו לשלבי חייהם.

לכולנו יש חלקים צליים, בעלי אופי ומינון שונים ומגוונים. לא קל לנו לפגוש אותם, את החלקים הצליים שבתוכנו. להתבונן בהם, לחוש אותם, לנהל איתם דו שיח. שילובם במציאות הנפשית המודעת שלנו ללא פגיעה בנו ובאחרים, היא משימה לא פשוטה אך חשובה.

חוסר מודעות אליהם, ישכן אותם בלא מודע, ממנו תהיה לנו נטיה להשליך אותם על אחרים וסביבתנו. לדוגמא, אני מתקשה להכיר בקנאה שלי כחלק ממני ותגובותיי, ומתעוררת בזעם, תדהמה ודחייה לגילויי קנאה אצל אנשים אחרים.

הרבה פעמים החלקים הצליים יספרו לנו על עצמם דרך הלא מודע. הם יופיעו בחלומות (פעמים רבות יגולמו על ידי דמות נחותה, פושע, גנב, שיכור ועוד), ביצירות שלנו, וכמובן בקשיים רגשיים שיופיעו במערכות היחסים שלנו ובינינו לבין עצמנו. הם יאותתו לנו שהם זקוקים להכרה ושילוב במודעות.

בתקופת הקורונה התקיימה אולי העצמה של חלקים ציליים שלנו ושל קרובינו. חולשותינו בלטו יותר והעיקו עוד יותר מתמיד. חרדות, רצון בשליטה, נטיה להתפרצות. זה קשה ומכאיב, הופעתו באופן חד ועוצמתי של חלק צלי, יכולה לערער את מה שחשבנו על עצמנו, לעורר חוויה שמשהו פרץ מתוכנו בלי שליטה ואין לנו איך להסתדר עם החלק הזה.  

באופן יותר גדול גם האנושות כולה פגשה בצל שלה – הצריכה הקפיטליסטית למשל, היחס המפלה לשונה ולזר.

אך תקופה זו גם מביאה הזדמנות להתבונן, ללמוד עוד על עצמנו, לחיות חיים בעלי מודעות רחבה יותר ובריאים יותר עבור עצמינו וקרובינו. חיים שלמים יותר.

כאשר מתקיימת מועקה וקושי לאורך זמן, כאשר אנו לא מצליחים להכיר במקורותיו של הקושי עם עצמנו או במערכות היחסים שלנו, משהו השתנה והוא פוגע בנו. זה זמן טוב לפנות לטיפול.

בשיח וקשר לא שיפוטי, המתבונן ביחד על החוויה והקושי, ניתן להכיר בחלק הזה בתוכנו שתובע הכרה ומקום, לשלבו באופן אפשרי בחיי הנפש שלנו. להתפתח ולזכות בהקלה ורווחה.

 

למציאת מטפל/ת לחץ/י כאן

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

חיפוש מטפל מתאים
^