צעדים ראשונים בשגרה חדשה - "שגרת קורונה"

11/05/2020
דניאלה פישר דיקסון
דניאלה פישר דיקסון
פסיכותרפיסטית
צעדים ראשונים בשגרה חדשה - "שגרת קורונה"

בעוד אנו מנסים לעכל ולהפנים את המהפך שחולל יצור מיקרוסקופי בחיינו, כדאי להתחיל להיערך לתקופה ארוכה של שינויים משמעותיים בכל תחומי
החיים. כיצד נוכל להיערך להתמודדות מיטבית עם שינויים כה רבים, שחלקם כרוכים בעיבוד אובדנים כלכליים וחברתיים?
שירה (שם בדוי, אימא ל- 2) פנתה לטיפול ממוקד לאחר שאיבדה את עבודתה כמשווקת אירועים. למרות שנהנתה מהבילוי עם ילדיה הצעירים, היא חשה
שאיבדה את בטחונה העצמי והכלכלי .
אחרי שקראה ברשת על שלל הכישורים הנדרשים בתנאים החדשים: חוסן נפשי וגמישות רגשית, קוגניטיבית והתנהגותית היא התייאשה מהסיכוי
להתמודד בצורה חיובית עם אובדן הקריירה, והחלה לשקוע בחוסר אונים, תחושת קורבנות ודיכאון .
"בלי דיבורי לימונדה בבקשה!"הזהירה אותי בציניות בשיחת הוידאו.
שמחתי על הישירות וההומור, אבל לאחר שתי פגישות היכרות, הצעתי לה להתחיל לחשוב על הצבת מטרות צנועות וריאליות, מהן תוכל לשאוב תקווה,
כוח ומשמעות, להכניס קצת סדר בתחושת הריקנות והכאוס.
בשלב ראשון: נשאל עצמנו, מה היו תחומי החיים בהם התמקדנו עד היום ונפגעו משמעותית? קריירה/פרנסה, התפתחות אישית/לימודית, משפחה/זוגיות, יצירה/רוחניות?
האם נוכל לשנות את הפוקוס לתקופה הקרובה? למשל להתמקד בפרנסת המשפחה או בחיזוק הקשרים המשפחתיים על פני קידום הקריירה וההתפתחות האישית? ואם הוצאנו לחל"ת, אך קשרינו החברתיים נקטעו, אולי נבחר להתמקד במטרה התנדבותית כפי שעושים כה רבים?
בשלב השני נזכור, שתהליך ההתפתחות הטבעי (ספרציה -אינדבידואציה בשפה פסיכולוגית) כרוך במציאת תחליפים משמעותיים מספקים ל"אובדנים".
לכן כדאי להיזכר בדפוסי ההתמודדות שלנו במצבי לחץ ובתקופות מעבר: (למשל קונפליקט עם הבוס או בת הזוג, גיוס לצבא או יציאה מבית ההורים)
במישור ההתנהגותי:
האם היינו אקטיביים-יזמיים או פסיביים-מנוהלים?
האם נטינו לתכנון מדוקדק של המטלות החדשות או ש"זרמנו" עם כל רגע?
האם הצלחנו לשתפ פעולה בקלות, או שאנו אינדבידואליסטים או פריק קונטרולים מושבעים?
במישור הרגשי:
האם אנחנו רגישים לכל ניואנס ומסר סמוי או אפאתיים ואדישים?
האם הוצפנו חרדה, תסכול וכעס, או שהצלחנו לווסת עצמנו?
האם אנחנו יודעים לקבל ולתת תמיכה רגשית?
במישור הקוגניטיבי:
האם ידענו למצוא סיבות מעוררות מוטיבציה להתמודד עם הקשיים?
האם כשנתקלנו בכישלון, נטינו להאשמה עצמית או של אחרים או שידענו לקחת אחריות, להפיק לקחים ולהתרומם?
האם הצלחנו להבין את נקודת הראות של האחר? 
מודעות אמיתית לחוזקות ולחולשות שלנו, תעזור לנו לבחור מצד אחד את הכיוון לפעולה, ומצד שני, לבחור מטרה לעבודה עצמית כדי להשתפר בה.
שלב שלישי: הגדרת המטרה המדויקת ויצירת מערך תמיכה ליישום.
שירה התלבטה ארוכות, ובחרה בתחום המשפחתי, על פני חיפוש עבודה בחודש הקרוב. היא בחרה להתמקד בקשר הבעייתי עם אחיה הבכור, ממנו חוותה, לדבריה, זלזול בכל פעם שהציעה רעיון סביב התמיכה בהוריהם. דיברנו על הרגישות הגבוהה שלה מצד אחד, אך גם על אופייה היזמי-אקטיבי.
הצעתי לה להתמקד בשיפור התקשורת האסרטיבית והרגשית מול אחיה כמוקד חיצוני, ובעיבוד רגשות הדחייה כמוקד פנימי.
לעומתה, רועי (שם בדוי, הייטקיסט, רווק בן 27) הגיע לפני כחצי שנה לטיפול על רקע חיפוש זוגיות, אך בחודש האחרון מאס בדייטים הוירטואליים.
בפגישה האחרונה סיפר על פרץ יצירתיות מקצועי, אך חש מתוסכל כי התקשה לגבש את רעיונותיו לכדי תוכנית פעולה ברורה להצגה בעבודה.
זכרנו שגם בתיכון ובצבא, הוא התקשה בהסתגלות עצמאית למציאות החדשה.
רועי הבין שכרגע כדאי "לוותר" על המשאלה לגבש לבד את רעיונותיו, ובחר להיעזר בחבר צוות אחר ע"מ להגיש הצעה לראש הצוות שלו.
תקופות משבר מאופיינות במצוקות רבות, יחד עם גילויי יצירתיות וסולידאריות חברתית. כדאי אם כך, לנצל את הצורך בשיתוף וקרבה (נפשית ורגשית) על מנת ליצור מעגלי תמיכה הדדים שיעזרו להתכוונן למטרות ומשמעויות מחודשות המעודדות התפתחות.
בחירה מודעת במטרות חיים מעודכנות לתקופה הקרובה, יעזרו לפתח אקטיביות מול פסיביות, תחושת מסוגלות עצמית מול חוסר אונים ויאוש, ויעניקו
לאתגרים משמעות חדשה שתוכל להעניק לנו סיפוק ונחמה.

 

לחץ כאן למציאת מטפל

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

^