הפרעה טורדנית כפייתית- לטפל זו לא בושה !

20/04/2020
רבקה אלקובי
רבקה אלקובי
מטפלת בהבעה ויצירה
הפרעה טורדנית כפייתית- לטפל זו לא בושה !

בתנו הייתה תמיד ילדה נקיה ומסודרת שחשה צורך בניקיון, ובהתחלה הדבר שימח אותנו. לאט לאט דאגותיה בנושא חיידקים גדלו, וכשהייתה בגיל גן הילדים האחרים נראו לה מגעילים – אפים נוזלים, שיער סתור – היא הייתה בטוחה שהיא תידבק במשהו. ידיה היו אדומות וסדוקות מרוב רחיצה. עכשיו בכיתה ב', היא נשארה בבית ימים אחדים בכל חודש עם תלונות עמומות על כאבי ראש וכאבי בטן.

אחת ההפרעות הקיימות באחוזים גבוהים באוכלוסייה, אולם כמעט ולא מדוברת, היא הפרעה טורדנית-כפייתית (אובססיבית-כפייתית). תחושת החריגות שהפרעה זו גורמת ללוקה ולבני משפחתו- מביאים אנשים ומשפחות רבות לשמור את דבר ההפרעה בשתיקה, ופעמים רבות אף אינם מטפלים בה.

ילד הלוקה בהפרעה טורדנית-כפייתית הוא ילד שלמשל, אינו חדל לבדוק דברים, לנקות ולסדר, שאינו יכול לעבור בדלת בלי לנגוע בצדדים. זהו ילד שהתנהגותו גורמת ללחץ רב ומפריעה לתפקוד בבית ובבית הספר. הפרעה טורדנית-כפייתית היא הפרעת חרדה, אשר יכולה לגזול מילדים את השמחה וההנאה שצריכים להיות מנת חלקו של כל ילד.

לפני עשרים שנה נראה היה שאין כמעט תקווה למי שסבל מההפרעה הזאת, אולם המצב היום שונה. אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ומדענים צעדו צעד גדול קדימה בפיתוח טיפולים ותרופות המקלות על הסימפטומים של הפרעה זו.

הפרעה טורדנית-כפייתית היא הפרעה נפשית נוירוטית, אשר הסימפטום הבולט בה הוא צורך כפייתי סובייקטיבי, שיש רצון להתנגד לו, לבצע פעולות מסוימות, לחשוב מחשבות מסוימות, להיזכר בחוויות מסוימות או להרהר בנושא מופשט מסוים.

הפרעה זו יכולה להתבטא באופן שונה למדי אצל כל אחד. עם זאת, ניתן לומר שישנם שני מרכיבים שמשותפים להפרעה זו על כל צורותיה, ומאפיינים אלו מרכיבים את שמה: אובססיות ופעילות כפייתית.

כדי להתמודד ביעילות עם ההפרעה, להפחית את המצוקה ולחוש חופשיים יותר, יש לטפל ולייצר שגרת חיים טובה המותאמת לילד הלוקה בה. הטיפולים הקיימים כיום הם טיפול תרופתי וטיפול התנהגותי-קוגניטיבי.

התכשירים בהם מרבים להשתמש לצורך הפחתת תסמינים של הפרעה טורדנית-כפייתית פועלים להעלאת הכימיקל סרוטונין במוח, מעביר עצבי שמסייע בוויסות מצבי הרוח והרגשות. התכשירים מקלים על התסמינים אצל כ-30-60 אחוזים מהסובלים מן ההפרעה. יש לתכשירים אלו תופעות לוואי אך ניתן לומר שבאופן יחסי רוב האנשים מסוגלים לעמוד בהן, והם נחשבים לתכשירים בטוחים לשימוש לטווח ארוך.

את ההחלטה להתחיל לקחת תכשירים המטפלים בהפרעה זו יש לקבל לאחר התייעצות עם רופא, עדיף עם פסיכיאטר. כדאי מאוד לבחור בפסיכיאטר בעל ניסיון מוצלח ומוכח בטיפול תרופת בחולים הסובלים מהפרעה זו.

פעמים רבות יש צורך בשילוב של פסיכותרפיה, בייחוד טיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT), כדי להגיע לשיקום יציב ומתמשך ללא תסמיני ההפרעה. פסיכיאטרים מודרניים מצהירים כי במקרה של הפרעה טורדנית-כפייתית- טיפול התנהגותי-קוגניטיבי יעיל יותר מאשר טיפול תרופתי, הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך. 

קיימות כמה שיטות לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי (CBT) אולם, רק גישה אחת שבמרכזה שתי טכניקות התנהגותיות מסוימות, הוכיחה הפחתה בסימפטומים של הפרעה טורדנית-כפייתית. שתי הטכניקות היסודיות האלה ביחד נקראות חשיפה ומניעת ריטואלים (ידועות גם כמניעת תגובה, או טיפול נוגד-הימנעות) או E/RP.

על ההורים והסביבה ללמוד להכיל את הילד ולעזור לו לפתח התיידדות עם ה"חרדה", תוך הבנת העיקרון העומד מאחורי הטיפול והוא, שככל שהאדם מנסה לברוח מהחרדה, כך הסבירות להופעתה המחודשת עולה, וכך הסבל שהיא גורמת מתעצם. ככל שהאדם מסכים לחוות את החרדה באופן שיטתי, בלי לנסות לברוח ממנה או להקל על עצמו, כך השכיחות והעוצמה של החרדה ירדו עד שלא יופיעו כלל.

אמונה ביכולת ובתחושת המסוגלות זהו ציר מרכזי, ועל-ידי עבודה ואימון ניתן לייצר השפעה רב ממדית על הכוחות החיוביים ולמנוע את הצפת החרדה. בסופו של דבר, כמו בכל קושי, חשוב ללמוד לחיות עמו בשלום ולנהל אותו.

 

למציאת מטפל מתאים

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

^