לא פשוט ללמוד בזום, הורות יצירתית - ראיון עם אולגה אברמוב

18/03/2021
אולגה אברמוב
אולגה אברמוב
מנחת הורים
לא פשוט ללמוד בזום, הורות יצירתית - ראיון עם אולגה אברמוב

ראיון עם אולגה אברמוב, אמא ל-4 ילדים, מתוכם 3 מתבגרים. מנחת הורים ומטפלת רגשית, שעוזרת להורים לצאת ממשברי גיל ההתבגרות בעזרת פיתוח דימוי עצמי ותודעת הצלחה אצלם ואצל הילדים, דרך הנחיה וליווי של הורים בקליניקה או בסדנאות.

התקופה הזאת מאוד מאוד מאתגרת להורים ולמתבגרים וישנה הבנה של המצוקה הגדולה והקושי שבתקופה, מה את יכולה להגיד על זה בדרך שבה את עובדת?

מהחוויה שלי בקליניקה, ההורים נמצאים במצב די מורכב, מצד אחד יש את הציפיה והרצון להיות העוגן של הילדים שלהם כשהם במצוקה ולכוון ולעזור. מצד שני, הרבה פעמים בגיל ההתבגרות ההורים בעצמם חווים מצוקה ותסכול בתוך ההורות ומתקשים לעמוד בציפיות האלו, מה שמעורר הרבה עימותים והתמודדויות מורכבות מול הילדים.

שקשור לתקופה הנוכחית או באופן כללי?

אני חושבת שזה היה קורה בכל מקרה, כי כל מה שהכרנו בהורות לילדים צעירים, לא עובד יותר מול המתבגרים. זה מתעצם עוד יותר בתקופה כזאת כשהילדים נמצאים בבית, לא נכנסים לזום ולא מגישים עבודות, שהמורים מתלוננים שהם לא מתפקדים בלימודים – זה מכניס את ההורים ללחץ נוסף, שבימים רגילים קיים אולי פחות. הלחץ הזה מתווסף לעוד הרבה לחצים שההורים חווים בימים האלה, הבידוד החברתי של הילדים, השקיעה במסכים, הניכור וההתבודדות. וגם החששות שלהם מהמצב הבריאותי בגלל הנגיף ומגורמי הסיכון.

כל אלו הם גורמי לחץ מצטברים שלא לימדו אותנו אף פעם איך להתמודד איתם. זה יוצר מצב של חוסר אונים שמערער את ההורים ואת תחושת המסוגלות שלהם ופוגע ביכולות ההוריות שלהם. 

את יכולה לשתף קצת מה עובר על ההורים בתקופה הזו? מה המצוקה של ההורים?

לכולנו קשה לחוות אכזבה או כישלון במיוחד בדברים שחשובים לנו, מול האנשים שחשובים לנו. ומי הכי חשוב לנו אם לא הילדים שלנו? 

בהרצאות ובסדנאות שלי אני מדברת הרבה על החוויות שאנחנו סוחבים איתנו עוד מהילדות ועל חוסר האיזון שיש בין סל החוויות החיוביות שלנו, שבנוי מכל ההצלחות הקטנות שלנו, לבין סל החוויות השליליות, שבנוי מכל הכשלונות שלנו. חוסר האיזון הזה פוגע בדימוי העצמי ובתחושת המסוגלות שלנו בכל תחום בחיים. זה פוגש את הילדים שלנו אבל פוגש גם אותנו לא מעט בהורות שלנו.

הורים שמנסים לעזור לילד שלהם בקשיים שלו וחוטפים ממנו כתף קרה או תגובות צוננות ולפעמים גם פוגעניות, חווים תחושה של דחיה, שזאת אחת התחושות שהכי קשה לנו איתן, וממש נפגעים מהילד. זה לוקח לחוויה של כישלון.

זה קורה לנו שוב כשהילד מתקשה בלימודים, לא נכנס לזום, לא עושה את המשימות שלו ואנחנו אלו שעומדים מול הצוות החינוכי ונדרשים לתת הסברים. הרבה פעמים חוסר ההצלחה של הילד נחווה אצלנו ככישלון שלנו. שאנחנו לא מצליחים לגרום לו לעשות מה שצריך. מה שמצופה ממנו ומצופה מאיתנו. זה מוסיף לחווית התסכול שלנו מעצמנו, מהילד, מהמצב.

גיל ההתבגרות הוא מורכב וקשה, את זה כולנו מבינים. אבל מה קרה לנו ההורים עכשיו? 

אנחנו מגיעים לגיל ההתבגרות כשחסרים לנו כוחות נפש להתמודד עם כל האתגרים והקשיים שהגיל הזה מביא איתו.

אם אני צריכה לטפל בקשיים של הילד שלי ואני בעצמי חווה קושי רגשי כי אני בחרדה מהמצב, או נמצאת בחל"ת ומודאגת לגבי הפרנסה שלי, או לחילופין חווה חוסר ודאות מתמשך, לחץ בעבודה ואולי בכלל לא מאמינה ביכולות שלי להתמודד עם גיל ההתבגרות אפילו בימים רגילים, היכולת שלי להיות קשובה אליו ואמפטית, יורדת מיד בכמה רמות.

המשמעות היא שהתגובה שלנו לקשיים שהוא מתמודד איתם, ויש לא מעט מהם עכשיו, תהיה קצרת רוח. סף התסכול שלנו מההתנהגות שלו יהיה יותר נמוך, ולא תהיה לנו את יכולת ההכלה והסבלנות לתת לו את הזמן שהוא צריך כדי להאמין בעצמו ולעשות שינוי, גם אם הוא נמצא בעצמו כרגע בטיפול רגשי או בתהליך אימוני ועושה את כל המאמצים לפתח חוסן מנטלי.

אנחנו נצפה לשינויים מהירים בהתנהגות שלו ונדחק אותו לשינוי הזה כדי שנוכל להרגיש קצת יותר רווחה. וכשזה לא יקרה מיד, כי תהליכים לוקחים את הזמן שלהם וחשוב לתת בהם אמון, תחושת האכזבה וחוסר האונים גם אצלנו וגם אצלו יעמיקו ואיתם גם העימותים בבית והמשברים מולו. זאת נקודת משבר שגורמת להרבה הורים לתפוס מרחק מהילד, להרגיש ייאוש וחוסר תקווה ולהתחיל לספר לעצמם שהוא לא צריך אותם ויכול להסתדר בלעדיהם. 

מה תפקיד ההורה עבור ילד בגיל ההתבגרות?

לפני שההורים הופכים להיות העוגן של הילד, הם צריכים לברר ולהבין מה העוגן של עצמם.

אחד הדברים שחשוב לי להדגיש בתהליכי הליווי שאני עושה, זה שילדים בכל גיל זקוקים להורים שלהם ובמיוחד בגיל ההתבגרות. הם אומנם מקשים ומאתגרים, אבל לרגע אחד לא רוצים לוותר עלינו. בלעדינו הקרקע שהם עומדים עליה יציבה עוד פחות ותחושת הביטחון שלהם מתערערת. זה אחד הדברים שמייצרים אצל ההורים תחושה של כוח וביטחון ועוזר להם להתגבר על תחושת הדחייה מהתגובות הלא נעימות של הילדים לעזרה שהם מנסים ורוצים לתת להם.

הרבה פעמים ההבנה הזאת, של כמה הם משמעותיים למתבגר שלהם היא בפני עצמה עוגן עבורם ומאפשרת להם להוריד את מפלס החרדה והלחץ ולגשת למתבגרים עם הרבה יותר ביטחון וסבלנות להתנהגויות שלהם ולמצוקות שלהם.  וגם אם שום דבר עוד לא השתנה אצל הילד, החוויה הרגשית של ההורים, שהיא מרגיעה ומעצימה, מאפשרת להם לחשוב באופן יצירתי ולהעניק לו את העזרה וההכוונה המדוייקים שהוא צריך מהם.

אז מה ההורה יכול לעשות?

אני מאמינה שלהורים יש תפקיד הרבה יותר חשוב ומשמעותי מאשר להיות מפקחים ושוטרים סביב נושא הלימודים של הילד. התפקיד שלהם הוא יותר טיפולי, ליצור לילדים שלהם, גם בגיל ההתבגרות, סביבה תומכת ומאפשרת ללמידה.

ילדים שלא נכנסים לזום, או לא עומדים במטלות שלהם בבית הספר, חווים קושי אמיתי בתהליכי הלמידה שקשור בחוללה עצמית נמוכה. כלומר, הם לא מאמינים ביכולת שלהם לבצע את המשימה ובטח לא להצליח בה. החוויה יכולה להיות של קושי רגשי, ולפעמים גם קושי פיזי ואי נוחות.

למשל, הלמידה בזום קשה מאוד להרבה ילדים. היא סטטית ודורשת הרבה מאמץ קוגנטיבי למשך שעות רבות, בלי תזוזה. זה לא קורה בכיתה. גם התחושה של ללמוד לבד לא נעימה בהרבה מהשיעורים. ההווי של החברים, שהוא החלק המהנה בלמידה והעוגן שלהם, נלקח מהם ונשאר רק החלק היבש והדידקטי. 

היכולת שלנו להבין שההמנעות של הילדים נובעת מקושי ולא בגלל שהם רוצים לעשות לנו דווקא, היא אבן דרך ממשית לפתח את הדימוי העצמי ואת תודעת ההצלחה שלהם ולהוביל אותם להאמין בעצמם וביכולות שלהם.

לסיום, 3 טיפים להורים

  1. אל תהיו שוטרים - במקום זאת תאפשרו לילדים סביבת לימודים תומכת ומעצימה.
  2. תזכרו שכל הימנעות נובעת מקושי - כך תצרו איתו איחוד ושיתוף במקום חזית וקיטוב ותוכלו לסייע לו בהסכמה.
  3. שחררו שיפוטיות וביקורת - במקום זאת תגלו כלפיו חמלה, הפעילו יצירתיות וחשבו על פתרונות משותפים.

באיזה שלב היית מפנה הורים לקבל עזרה ובאיזה עומק של עזרה?

זאת שאלה מאוד חשובה. כשהורים נמצאים בתחושה של מצוקה גוברת ומתמשכת, כשהם לא מצליחים כבר לישון בלילה והם כל הזמן מודאגים ומוטרדים ומרגישים שאין להם פתרון - זה הזמן להגיע להדרכת הורים. הרבה פעמים כשההורה מקבל הכוונה מקצועית, עזרה ותמיכה רגשית, זה מאפשר לו לנשום, לקחת אוויר, להרגיש רווחה ולהחזיר לעצמו את הביטחון בעצמו ובדרך ההורית שלו וליצור את השינוי שהוא כמה אליו בבית שלו.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^