פסיכואנליזה – על מה אתה מדבר?

20/01/2020
קופל אליעזר, ד"ר
קופל אליעזר, ד"ר
פסיכותרפיסט
פסיכואנליזה – על מה אתה מדבר?

הרגע הזה בו נכנס מטופל חדש לקליניקה ומגלה שכמו בסרטים, גם אצלי בחדר הטיפולים יש כורסא הנפתחת לשכיבה, שונה כל כך בין המטופלים. יש את אלה שמיד נלחצים ומוודאים שאני לא פסיכיאטר ושלא אעשה להם היפנוזה בטעות, לאלו שמקווים שאגדיר אותם כסובלים מדיכאון או חרדה או משהו שיסביר את המחשבות שמעסיקות אותם ביומיום. ואת אלו שנשכבים אחורה על כורסא עוצמים עיניים ומנסים לשקוע לשינה קלה, או לנוח מעט. אבל אחרי הרגע הזה אנחנו צוללים יחד לחקירה מעמיקה.

הפסיכואנליזה הינה אסכולה תאורטית וטיפולית בתחום הפסיכולוגיה. היא נחשבת 'אם' הפסיכותרפיות (פסיכו- נפש, תרפיות- טיפול). גישה זו פותחה לראשונה על ידי דר זיגמונד פרויד קצת לפני 130 שנים בוינה.

פרויד היה נוירולוג שעסק בריפוי אנשים עם הפרעות קשות ובעיקר במחלה אשר כונתה 'היסטריה' והתבטאה בשיתוקים פיזיים. החידוש העיקרי של פרויד היה הגדרת ה'לא מודע' וראייתו כחלק מרכזי בנפש וכאחראי לתחושות הפיזיות שלנו, לאופן בו אנו חווים את חיינו ואת האנשים סביבנו, ולאופן בו אנו מפרשים את העולם.

אילו היינו שואלים את פרויד או את אחד ממשיכיו כיום מהו טיפול פסיכואנליטי, התשובה הייתה מחקר. הפסיכואנליטיקאי והמטופל חוקרים יחדיו את הלא מודע של המטופל. המטרה היא לנסות ולהבין מה באירועי העבר מכתיב את תפיסת ההווה ואת הבחירות של המטופל ביחס לעתיד.

סדר הפגישות הוא 2-5 פעמים בשבוע, באופן המסורתי על המטופל שוכב על ספה כשהמטפל מעל לראשו, היום נעשה לעיתים בישיבה, במטרה לא להתערב בדברי המטופל המדבר באופן חופשי ולא מצונזר ככל האפשר, בעוד המטפל מנסה לקשר ולפרש קשרים בין המילים ובין הנושאים במטרה להביא להבנה. גישה זו מומלצת למקרים 'קשים', בעיות 'עיקשות' ולאלו אשר רוצים לרדת לשורש ה'בעיה'.

בעולמות הפסיכואנליזה קיימות היום גישות טיפול רבות, כשכל אחת מהן מנסה לחבר את התת מודע בדרך אחרת, האחת על פי ביטויי השפה, בחירת המילים של המטופל, האחרת על ידי השימוש שעושה בדימויים ואחת על פי המיקום ששם עצמו ביחס לאחרים.

בעשורים האחרונים –בניו יורק – התפתחה גישה פסיכואנליטית ברוח פמיניסטית וליבראלית: הגישה ההתייחסותית. גישה זו גרמה לבחינה מחודשת של רבים מהמושגים הוותיקים. גישה זו הרווחת בארץ ובעולם, לעיתים גם נקראת 'אינטרסובייקטיבית' על שם אחד מזרמיה המושפע מפילוסופים ידועים.

הגישה ההתייחסותית והגישה האינטרסובייקטיבית מנגישות במהלך הטיפול גם את ה'אסוציאציות החופשיות' של המטפל ולא רק של המטופל.

בדרך כלל הרחבת ההבנה של המטופל את עצמו, מרחיבה גם את האפשרויות העומדות בפניו ומצמצמת חוויות של מצוקה וחוסר אונים. מטרה נוספת היא שחרור באנרגיות הנפשיות המבוזבזות על בושה, ביקורת עצמית, חרדה וניתוק רגשי.

גם אם פסיכואנליזה נתפשת על ידי אוהדיה כטיפול ל'מיטיבי לכת' וגם אם היא נתפשת על ידי מבקריה כ'בזבוז משאבים', נראה כי אצל כל מטפל קליני שאליו תיגש – תמצא עקבות ברורים של הגישה הפסיכואנליטית.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

^