האם כדאי לפנות לטיפול?

25/10/2021
ליאת גולדשטיין
ליאת גולדשטיין
פסיכותרפיסטית
האם כדאי לפנות לטיפול?

כמה פעמים קרה לכם, שהרגשה של כבדות מלווה אתכם, כאילו יש איזו אבן שמונחת על החזה, כמו גולה כזאת בגרון, וזה מרגיש כבד, מעיק... 

ואז... אולי לדבר עם... אולי עם חבר או חברה? אולי עם קרוב משפחה? אולי בכלל להתייעץ עם עמיתים בעבודה?

המועקה הזאת מוכרת כל כך, ולרוב ממש קשה להגדיר אותה או לתאר במילים. היא פשוט שם, מונחת, כאבן שאין לה הופכין.

ואז, כל הפעילות היומיומית נראית פתאום קשה יותר, ולא ממש מתחשק לצאת מהמיטה, לא ממש רוצים להתעמת עם דברים שבדרך כלל נראים יחסית פשוטים ו...לא, זה לא דיכאון, וזה לא סתם דחיינות ואין חשק. זה משהו פנימי כזה שמכביד על הלב, ודי נרתעים מלשתף בזה אנשים, כי זה לא נעים, ואולי מביך.

ובכלל - מה יגידו? ולמה בכלל שמישהו יתעניין בזה? לא קרה שום דבר מסעיר ואנשים עסוקים בעניינים שלהם... אז נשארים עם המועקה הזאת לבד. עד שממש קשה לשאת אותה, וכן, זה משפיע על מצב הרוח וגם על התיפקוד בעבודה ובבית, ולפעמים אפילו על מערכות היחסים...

ואז מתחילות כל מיני מחשבות על זה שדברים לא מתקדמים, ואיך אנשים אחרים מצליחים כל כך, ואיך לכולם החיים זורמים בקלילות. ומחשבות מסוג של "אולי אני לא מספיק משתדל/ת", "אולי אני לא בסדר וטעיתי" ועוד כל מיני מחשבות מנמיכות, שמלבד להוריד את תחושת הערך העצמי ולצמצם את עצמנו ולפגוע בנו, אין להן שום ערך ואין בהן שום תועלת.

כאילו החוויה הרגשית הזאת מחפשת מילים שיתארו אותה, ויותר מזה, היא מבקשת הקשבה, ומרחב שאפשר להתבונן בה. בלי ביקורת, בלי שיפוט ובלי שום דרישה לשינוי או תיקון. חוויה שמבקשת עד קשוב שיעזור לדבר אותה.

אפשר לקרוא לזה בכל מיני שמות ולתת לזה כל מיני תיאורים, מטאפוריים, ציוריים. כל האומנות כולה מושתתת על חוויה רגשית של האמן; הציירים, הסופרים, המשוררים, כולם בצורה כזאת או אחרת מתארים מצב רגשי מסוים. האומנות אומרת משהו על מצבו של האדם.

הטיפול, לא רק מפנה קשב, הוא גם מאפשר חשיבה ועיבוד. התבוננות משותפת בתוך מרחב מכיל, קשוב, מאפשר ובטוח.

הקשר הטיפולי הוא בעצם מערכת יחסים מסוג מאוד מסוים. כן, טיפול הוא מערכת יחסים שהמיוחד בה, שהיא מאפשרת ומצמיחה, אפשר לצאת מתוך החדר אל החיים שבחוץ, עם הרגשה אחרת, עם חוויה שהפעם ראו אותי. הפעם היה לי מקום. הפעם הקשיבו לי.

יש כאלה, שבשבילם מספיקות מספר מצומצם של פגישות, ואחרים מבקשים לעצמם מעט יותר, מתוך החוויה הזאת של לברוא לעצמי מקום שמאפשר לי להיות אני, להחזיר את עצמי לעצמי, או אם תרצו, מקום שבו אני יכול להסתתר, ולהיות בטוח, שאני אמצא, שלא אלך לאיבוד...

בסופו של דבר, כולנו רוצים להיות במקום שרואים אותנו, כולנו רוצים שיבינו אותנו, אנחנו רוצים להיות מובנים- קודם כל לעצמנו, ואחר כך לשאר העולם.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

חיפוש מטפל מתאים
^