קשר טיפולי, יצירה מוזיקלית, שמירה על מרחב ועל זמן

28/01/2021
ליאת גולדשטיין
ליאת גולדשטיין
פסיכותרפיסטית
קשר טיפולי, יצירה מוזיקלית, שמירה על מרחב ועל זמן

הרבה פעמים שואלים אותי מהו טיפול ולמה כל כך מקפידים בו על זמנים קבועים. וגם, מה הבעיה לשנות את היום? ו...לא קרה שום אסון אם ביטלתי או דחיתי...

אז בואו נדבר רגע על סטינג. כן, זאת המסגרת שבתוכה מתקיים הטיפול.

כל טיפול מתקיים בתוך מסגרת שקובעים אותה ביחד, המטפל והמטופל. והמסגרת הזאת, לרוב, מתייחסת למרחב ולזמן. מסכימים על יום, על שעה ועל מקום.

לכאורה, זה נורא פשוט. קובעים מועד לפגישה. זה על גבול המובן מאליו ולמה צריך להשקיע בזה זמן, מעבר לעשר הדקות הראשונות בשיחת ההכרות?

אבל כן. המרחב והזמן זה לא רק יום, מקום ושעה.

יש בזה הרבה מעבר ל'אקט' של פתיחת יומן וסימון בו, הקצאה של זמן מסוים, שמתאים לכל המשתתפים.

אני רוצה להתייחס להיבט הזה בממד המטאפורי שלו. למה או למי אנחנו מייחדים זמן, כשאנחנו פונים לטיפול? מהי בעצם הפגישה הזאת?

את מי אדם אמור לפגוש כשהוא קובע יום ושעה לטיפול?

עוד לפני שהמטפל מייחד למטופל יום ושעה, זה המטופל שמייחד יום ושעה למפגש, קודם כל עם עצמו, בנוכחות המטפל. בטיפול, (ולא משנה כרגע איזה סוג של טיפול), מדובר במפגש מהסוג האישי ביותר של אדם עם עצמו. ואז תאמרו, כמה ערך יש למפגש הזה? לנוכחות הזאת? מה בעצם אדם מבקש בשיח הטיפולי?

מה הערך שיש להקשבה הזאת בחדר?

הרבה מאוד נכתב על הקשבה ועל סגנונות ודרכים להקשיב. נראה שבשעה הטיפולית, לא רק שהמטפל מקשיב למטופל, גם המטופל מקשיב לעצמו.

בעיני, השעה הטיפולית היא כמו יצירה מוזיקלית. שלא רק הצלילים נשמעים בה. גם ההפסקות. גם החיבורים. גם הקטיעות. אם תרצו, גם ה"סטקאטו" וגם ה"לגאטו".

אני חושבת שלא פחות ממה שהמילים אומרות, יש רבדים שלא נאמרים.

המטפל כמו מחזיק בעיני רוחו את ספר הפרטיטורה, את המחברת הזאת שמונחת על הכן של מנצח התזמורת, והוא קורא, ומעביר את הצלילים דרך עצמו, אל שתי ידיו ואל עיניו הקוראות מן הדיו.

אבל שרביט הניצוח היא אצל המטופל.

אני חושבת שזה סוד הקסם.

זה מה שעושה את המפגש שונה ואחר מכל מפגש חברתי אחר.

המטפל והמטופל מייצרים ביחד מרחב ייחודי ומיוחד, מהסוג ששמור רק לצמד הזה, ורק בשעה הזאת. כי עם מטופל אחר, היצירה תהיה שונה.

אז למה חשוב כל כך לשמור על מרחב ועל מקום ועל זמן?

מה הבעיה לשנות?

זה לא קשה טכנית לפתוח יומן ולשנות.

נכון, טכנית זה לא קשה. ממש לא. אבל אנחנו לא בעניינים טכניים. אנחנו נוגעים בחוויות הכי עמוקות, ברגעים הכי נצורים בלב, בתוך הטירה הפנימית הזאת, קודש הקודשים שבהיכל.

וכאן נעוצה החשיבות של הקפדה על הזמן הקבוע. שעה שכולה שמורה למרחב האישי הזה, שבו אדם יכול להיות קרוב אצל עצמו, בתוך מרחב מוגן, מאפשר, תומך ומצמיח. וזה לא מובן מאליו. וגם אי אפשר לבקש שתהיה התחייבות כזאת ממש בהתחלה, כי כדי לבסס מרחב כזה צריך להיבנות קשר.

גם נגינה, לומדים לאט. מאוד לאט, ובהתמדה, מתוך התמסרות וגם אם קשה, ממשיכים הלאה. עוד ועוד, עד שמגיעים למקצב והצליל המתאים והרצוי. אם תרצו, זה סוג של מחול משותף, או משחק, או ציור, קחו את זה לכל דימוי שתרצו.

טיפול הוא תהליך ארוך טווח, והוא מבוסס על קשר, וקשר נבנה בתהליך. אני מאמינה בתהליך, בהתמדה, ובמחויבות לתהליך, ו...בעבודה רצינית מתוך סקרנות ואמונה בדרך. 

נכון, טיפול הוא לא זול, אבל כאשר אנחנו פותחים את הדלת לעצמנו, אנחנו מגלים דרך מרתקת ומשמעותית. נכון שזה מצריך זמן, אבל בסופו של דבר, המאמץ הזה משתלם, והתהליך שעשינו מגלה את ערכו גם בחיים היומיומיים. אנחנו מגלים מלבד הערך והמשמעות, גם רווחה רגשית, שהופכת את מסע החיים למשהו שיש לו ערך, משמעות ותכלית.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^