תפיסת הזמן בימי קורונה ובכלל

12/04/2020
מיכל יערון
מיכל יערון
פסיכולוגית
תפיסת הזמן בימי קורונה ובכלל

ימי קורונה... הייתם מאמינים שעבר רק חודש מאז התחילה הגבלת התנועה?

לי זה מרגיש שמעולם לא היה משהו אחר... מאידך, ישנם ימים שהזמן לא זז ואני לא יודעת איך אעביר את המשך היום. אני שומעת מהרבה אנשים סביבי את התחושות הללו, שמנגנון תפיסת הזמן שלהם השתבש.

מה זו בכלל תפיסת זמן ומה הקשר בינה לבין עומס, שעמום וקורונה?

אתם מכירים את ההרגשה שעוברת עליכם כשאתם מכינים פסטה ומחכים שהמים בסיר ירתחו? אתם מסתכלים על הסיר, מעיפים מבט הצידה, מחזירים את המבט לסיר, חושבים על מה תעשו אחרי שהמים ירתחו, נזכרים באיזו מחשבה מיום קודם, מעיפים שוב מבט בסיר... מקשיבים לרחשים מחצר השכנים... והמים לא רותחים והזמן לא זז. ככה חולפות להן בסך הכל כמה דקות, והזמן מרגיש איטי ואאאררררררווווךךךךך. על אף שעדיין לא עברו 10 דקות, אתם מרגישים שעברה שעה...

אח"כ, כשאתם מספרים לעצמכם מה עשיתם או נזכרים בדקות עד הכנת הפסטה, אתם אומרים: "זה לקח בדיוק רגע עד שהמים רתחו".

אותה תחושה יש כשמחכים מאד למשהו: לחבר שיגיע, לערב כשתגיע התוכנית שאתם אוהבים או לטלפון ממישהו יקר.

אתם מוצאים עצמכם מסתכלים על המכשיר פעם ועוד פעם, אבל הטלפון לא מצלצל והזמן לא זז. אחרי שהטלפון הגיע, יש הרגשה שהכל רץ וחיכיתם רק לרגע קצר...

מאידך, כמה פעמים מצאתם את עצמכם עסוקים ורצים מדבר לדבר, מרגישים שאתם לא מספיקים והזמן עף לכם וכבר הגיע הערב ולא הספקתם כלום? ועל אף שעברו 10 שעות אתם מרגישים שעברה שעה. למחרת כשאתם נזכרים בארועי היום הקודם, אתם קולטים כמה ארוך הוא היה.

זה מעניין איך שאנחנו תופסים את הזמן שלנו, בהווה לעומת הסתכלות אחורה.

בהווה, כשאנחנו עסוקים, התחושה היא שהזמן עבר מהר. ולעומת זה, כשלא היינו עסוקים התחושה היא שהזמן עבר ממש לאט. בהסתכלות אחורה, הכל מתהפך. הארוע המשמים והארוך הופך להיות קצר, והארוע הגדוש והמהיר הופך להיות ארוך.

אז איך מסבירים את זה?

הדבר המעניין הוא שאין לנו באמת חוש לזמן. שלא כמו טעם או מגע או ריח, לזמן אין חוש. כנראה שיש לנו איזה טיימר פנימי ותפיסת הזמן שלנו תלויה בכמות המשאבים שהפנינו אליו. אם היינו עסוקים, אז נותרו לנו מעט משאבים להפנות אליו, ולכן יש לנו הרגשה שהזמן עבר ממש מהר. לחילופין, אם לא היינו עסוקים (חיכינו שהמים ירתחו...), נשארו לנו הרבה משאבים להפנות לטיימר, והזמן עבר לאט.

אולם, כשאנו מסתכלים בראיה רטרוספקטיבית, כלומר לאחר הארוע, כאן נכנס הזכרון שלנו לתמונה. כשלא עשינו כלום, לא נתפס לנו כמעט מקום בזכרון, והזמן נחווה כקצר. אולם, כשהיינו עסוקים, נתפס לנו הרבה מקום בזכרון והזמן נתפס כארוך.

אז מקווה שהצלחתי להסביר קצת את מה שעובר עלינו בימים האלה, ושעד שסיימתם לקרוא, גם הקורונה הסתיימה.

לימים טובים,מעניינים ובעיקר בריאים.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^