גבולות לבני נוער ושיטת הרמזור

09/07/2020
ענת טמיר
ענת טמיר
מטפלת התנהגותית קוגניטיבית
גבולות לבני נוער ושיטת הרמזור

החופש הגדול מגיע ובמהלכו הורים רבים נתקלים בקושי בהצבת גבולות. אחת השיטות שיכולות לעזור היא שיטת הרמזור.

כדי להסביר זאת עלינו קודם כל להסביר מהם גבולות.

איך תסבירי מה זה גבול?

גבול בעיני זה מה שההורה לא מוכן שיהיה בבית שלו, הגבול של ההורה והוא משתנה בין בית לבית.

יש הבדל בין חוקים לגבולות. חוקים נועדים לכל בני הבית, למשל, לא אוכלים בסלון. זה חל על כל בני הבית.

גבולות משתנים בהתאם לגיל הילד, למשל שעות שינה. לכל אחד שעת שינה אחרת.

כלי להצבת גבולות הוא שיטת הרמזור. בכלי זה נשתמש כדי לעזור להורים בהצבת גבולות לילדים. ברמזור יש 3 צבעים:

אדום – אסור בתכלית האיסור ואין על זה משא ומתן

צהוב – זהו גבול שנתון למשא ומתן

ירוק –  הילד כאן מחליט לבד וההורה לא מתערב

לפני השימוש בכלי זה על ההורים לשבת ולחשוב מהם הקווים האדומים שלהם בהורות, מה מבחינתם נתון למשא ומתן ועל מה אפשרי מבחינתם לוותר על השליטה ולתת לילד לבחור. יש לזכור שהגבולות יהיו מבוססים על ערכים חשובים, וההורה משוכנע שהדבר חשוב והגבול לא נקבע באופן שרירותי (כמו שימוש בסמים שמזיקים לבריאות). רק אח"כ לערוך שיחה משפחתית ולקבוע מחדש את הכללים בבית.

הרמזור בפירוט:

אדום: כשהילד קטן אין לו הרבה בחירה, הרוב תלוי בהורים ויש הרבה אדום / הרבה לא. כשהילד גדל, על ההורים להעביר חלק מהאדום לצהוב וירוק. עם המתבגר אין הרבה אדום, ויש לחשוב טוב טוב מה חשוב לנו כהורים. עדיף להורה שלמתבגר יהיה מעט אדום, שיהיה מקובל עליו מאשר הרבה קווים אדומים שהוא מתעלם מהם. 

זהו גבול שאותו אי אפשר לעבור ואין על כך משא ומתן. אצל בני נוער הצבע האדום יהיה בדברים קשים כמו אלכוהול וסמים. כשהילדים קטנים, אנחנו אומרים להם "לא" על הרבה דברים. זה אור אדום.

צהוב: דברים שעליהם ההורים מנהלים משא ומתן. עם הגיל מתחילים לנהל משא ומתן עם הילד על נושאים מסויימים,שעד עתה ההורה קבע, כמו: שעת שינה, זמן מסך, שיעורי בית. כעת הילד גדל ויש לנהל משא ומתן בינו לבין ההורים (על כמות שעות המסך, דיון על שעת השינה...).

ירוק: כל מה שמותר לילדים וההורים ככלל לא מתערבים, מה שמאפשרים לעשות לבד.

 

למי תעבירי את שיטת הרמזור?

את שיטת הרמזור ואת נושא הגבולות בבית הכי נכון מבחינה מקצועית ללמד את ההורים. במקרים מסויימים, אם המצב לא פשוט נפגשים עם הילד / הנער כדי לבדוק מה הוא חושב על הנושא ויחד עם ההורים מנהלים משא ומתן על כך.

איך את עובדת על שיטת הרמזור מול ההורים ואיך מול הילדים?

ההורים באים ואומרים שיש בעיות התנהגות לילד. ראשית, במספר פגישות אני אבדוק את הערכים בבית, איך הבית התנהל עד כה מבחינת חוקים וגבולות. מה עבד ומה לא? ומה היו הטריגרים לפריצת הגבולות? אבדוק גם מה הסגנון ההורי? האם הוא סמכותני, מתירני, משהו באמצע? אח"כ נעשה יחד רשימה של דברים שחשובים להם מבחינת הגבול ועל מה אפשר לוותר. נדרג אותם ומתוכם נבחר דבר אחד או שניים לעבוד עליו.

התהליך לוקח בד"כ מספר פגישות ולעיתים אחרי כמה פגישות אני אפגש עם הילד/נער ואבדוק מה קורה מבחינת הצד שלו.

הרבה פעמים אני מגלה שההורים לא הפנימו עדיין שהילד גדל, ומה שהתאים לגיל הינקות כבר לא מתאים כעת.

מתי כן תזמיני את הילד?

אחרי לפחות 3 פגישות עם ההורים, אני מתלבטת איתם אם לראות את הילד/הנער או לא. לתפיסתי עדיף לראות את הילד כמה שפחות ולעבוד עם ההורה. ההורה הוא המורה/המחנך הכי טוב לילד שלו ואפשר ללמד אותו איך לעבוד עם ילדו כדי להגיע לתוצאות. הילד לא צריך להכנס למסגרת טיפולית אם לא חובה. מה שיפה בכל הרעיון הנ"ל שברגע שההורים לומדים להציב בצורה נכונה את הגבול, הילד לומד ומקשיב גם בדברים אחרים. זה כמו מגדל קלפים וגם בדברים האחרים הילד מקשיב אם הוא הפנים שההורה עקבי ולא מוותר.

תני לנו דוגמא שתעזור להבין איך הדברים עובדים?

למשל מעבר מצהוב לירוק בנושא שחשוב לכולנו כמו הלימודים ויוצר הרבה ריבים ומתחים בבית. אני בודקת עם ההורים איך מתאים להם לעשות זאת. בגיל צעיר אנו לוקחים אחריות על הלימודים של הילד. אנו יושבים עם הילדים הרבה ודואגים שיעשו את שיעורי הבית, ולאט לאט חשוב להעביר לילד את האחריות על שיעורי הבית. מה שהתאים לכיתה א' ב', לא מתאים לח'.

אני תמיד מזכירה להורים את המטרה, שהיא יחסים טובים, ויותר חשוב היחסים מאשר הלימודים. אם הלימודים יהיו על חשבון היחסים, זה יהיה רע. לכן חשוב לעזור להורה לשחרר.

לא תמיד ההורה מצליח לשחרר ואז אפשר לעשות כביכול "מניפולציה" קטנה. ההורה יכול להתקשר למורה, להגיד שהלימודים עברו לאחריות הילד והם מבקשים ממנו לבדוק את שיעורי הילד יום יום . כלומר, אני נותנת להורים "חבל" לשחרר. כך האחריות עוברת מההורה למורה וככה האור עובר לאט לאט מאדום, לצהוב ולבסוף לירוק וכך משתחרר הגבול.

תגידי, הילד חווה את שחרור הגבולות בטוב?

בגדול כן, אבל חשוב לדאוג שהילד לא ירגיש שנטשו אותו. לכן יש מצבים שנכון להעביר את האחריות לא רק לילד אלא גם למורים, לדוגמא. כלומר, המעבר הדרגתי כדי שהילד יבין שסומכים עליו ולא נוטשים אותו. זה מאוד עדין.

לאיזה הורים כדאי ללמוד את שיטת הרמזור?

הייתי אומרת שזה נכון לכל הורות אבל בעיקר בקצוות - הורים מאד סמכותניים, שקובעים הכל עם סימן קריאה ויש בבית הרבה "לא", והורים מתירנים חסרי גבולות. זה בעצם אותו דבר. הגבול זו אחת הדרכים של ההורה להראות שהוא נוכח בגידול הילד. תפקיד המתבגר למרוד ותפקיד ההורה לשים ולאכוף את הגבולות.

משפט לסיכום:

שיטת הרמזור עובדת כשההורה מבין את חשיבות הגבולות וקובע מה חשוב לו בבית מבחינת גבולות ועל כך אין עוררין. בנוסף ההורה יקבע על מה הוא יכול לוותר ולהעביר לאחריות הילד ממקום אמיתי של לסמוך, והשינוי כולל שיח מכבד ומכיל.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

למציאת מטפל מתאים
^