מתבגרים שנקרעים בין דעות שונות של הוריהם לגבי חיסונים

17/11/2021
דר' ענבל לוסטיג
דר' ענבל לוסטיג
פסיכותרפיסטית
מתבגרים שנקרעים בין דעות שונות של הוריהם לגבי חיסונים

המתבגרים של ימינו נמצאים בקושי וקונפליקטים גדולים יותר מאי פעם. התקופה הזו, שבה כולנו חיים בצל הקורונה, מגלגלת סוגיות חדשות, שבעבר לא נדרשנו להתמודד איתן. מתבגרים שהוריהם חלוקים בשאלת ההתחסנות, נמצאים בין הפטיש לסדן. בין הורה שמסכים או רואה הכרח בחיסונים ובין השני אשר רואה את נושא ההתחסנות באופן שונה.

לקושי בהתמודדות של המתבגרים עם הנושא, נוסף הקושי של התמודדות עם קבוצת השווים. מתבגרים, כפי שטוען מוס (רולף,א, 1988, עמ' 15-1), נמצאים בתקופת מעבר בין הילדות – בו הילד תלוי לחלוטין בהוריו, לבין הבגרות, בה הוא אמור להיות מסוגל לקיים חיים עצמאיים. בתקופה זו קבוצת ההשתייכות שלהם היא קודם כל בני גילם. תחושת ההשתייכות לבני גילם והעיסוק סביב מציאת המקום החברתי תופס נתח גדול בחייהם. לפיכך, מתבגרים יעשו כמעט הכל כדי להרגיש שייכים לקבוצת השווים.

והנה באה התקופה ושאלת ההתחסנות ומציבה אותם בדילמה, שאין באמת דרך לפתור אותה - למי מההורים עליהם להיות נאמנים? והקושי לעמוד מול קבוצת השווים. גם העדפה ובחירה בקבוצת השווים (אל מול ההורים) בעייתית עד כדי בלתי אפשרית לביצוע, מאחר ומתבגרים לא יכולים לקיים חיים עצמאיים במנותק מהוריהם.

הקושי של המתבגרים גובר עוד יותר על רקע התקנות שמפרידות בין מתחסנים ללא מתחסנים, בין אזורים 'ירוקים' לאחרים, בין כיתות ש-70 אחוז מהן התחסנו לכאלה שלא. כלומר, התקנות שנקבעו מעמידות את אותם מתבגרים, שהוריהם חלוקים בנושא, במצב שהוא בלתי אפשרי. הסכנה למצוקה נפשית זמנית או קבועה, שעלולה להוביל לדיכאון ואף פגיעה עצמית, הופכות שכיחות יותר ויותר.

קושי עצום זה, בא  אחרי תקופה של שנה וחצי, שבה כל סממן של שגרה מוכרת נלקח מהמתבגרים, כמו גם מהמשפחות שבתוכן הם חיים. מתבגרים, כפי שטען מוס, עסוקים בבניה של הזהות שלהם. לפיכך הם זקוקים לחברת בני גילם, אך באותה עת הם זקוקים למשפחה, שתאפשר להם לבנות זהות שהיא חלק מהמשפחה, ובמקביל גם נפרדת מהמשפחה.

תהליכים אלה לצד הניתוק ממסגרות החיים המוכרות להם (בי"ס, חוגים, חברים), הפכו את המתבגרים לכאלה המצויים בסיכון גבוה לפיתוח של מצוקה וקושי נפשי. כאלה שילוו אותם עוד שנים רבות. מצוקה, עד לרמה שהם מתקשים להתמודד עם משימות הגיל הנדרשות מהם.

אז מה אנחנו כהורים יכולים לעשות, כיצד ניתן להקל עליהם?

דבר ראשון - לדבר איתם. בין אם אנחנו חושבים שהחיסונים נדרשים ובין אם לא. חשוב שאם אנחנו כהורים חלוקים בנושא, נצליח להציג עמדה שמכבדת את שני הצדדים. זאת בניגוד לעמדה שפוסלת או מבטלת את עמדת השני. חשוב לאפשר לילד לבטא את המצוקה וההתלבטות שלו סביב הנושא. לתת מקום רחב לנקודת המבט שלו ולאופן שבו הוא רואה את הדברים, גם אם הם שונים מהעמדה שלנו.

דבר נוסף - חשוב לשתף ויחד איתו לחשוב על פתרונות אפשריים לדילמות ולקשיים, שאיתם הוא מתמודד. הפתרונות שתציעו אתם ההורים, חשוב שיהיו מתוך מקום שמכבד את הקושי בו הם מצויים. וחשוב מכך, נותן להם תחושה שאתם, יחד איתם, תצליחו למצוא פתרונות אפשריים. מתבגרים במצבי קושי יכולים 'להאמין' שהדילמה עמה הם מתמודדים היא לא ברת פתרון, ותחושת חוסר האונים יכולה להוביל אותם למקומות מסוכנים.

דבר שלישי, חשוב שלצד הקושי שאנחנו ההורים חווים, לא נפסיק לראות את מורכבות המצב, גם מתוך זווית הראיה שלהם. נאפשר להם להתלבט ולחפש פתרונות מתוך מקום שמכבד את היותם בשלב מעברי, בו הם רגע אחד 'ילדים' שצריכים את ההורים קרוב ורגע שני 'מבוגרים' שבוחרים ופועלים לבד.

ובכל מקרה של שאלה, התלבטות או תחושה שהמצוקה של המתבגר גדולה (ואפילו בינונית) - אל תהססו. פנו לאיש מקצוע שהמומחיות שלו הנה טיפול במתבגרים. התעקשו לקבל הדרכה וליווי תואמים לצרכים שלכם ושל המתבגר שלכם.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

חיפוש מטפל מתאים
^