מה באמת קורה שם בחדר?

17/05/2020
ליאת גולדשטיין
ליאת גולדשטיין
עובדת סוציאלית
מה באמת קורה שם בחדר?

טיפול. אז מה באמת קורה שם בחדר? ולמה כל כך הרבה אנשים מהססים לפני שהם בכלל מעזים לפנות לטיפול?                                                                                               

אני נורא מבינה אותם. מתוך הלב אני מבינה אותם.                                                            

כל כך לא פשוט להניח את כל הכאב ואת כל החולשה ואת כל הדמעות, מול "אדם שאני לא מכיר". ומה יהיה אם גם הוא כמו כולם, יגיד ש"אני לא בסדר", ש"משהו אצלי מחייב שינוי", שבעצם "אני אשם" ולמה אני צריך עוד מישהו שיצטרף למקהלה של חכמים שיודעים איך ומה צריך לעשות...?                                                                                                 

אז רגע. נעצור לשנייה אחת את המחשבות האלה ואת הפחד והחשש שמלווים אותן. נניח לרגע להרגשה ש"לא נעים לי" ו"מה יהיה אם...",  נניח לשאלות והתהיות האלה, ונשמור אותן בזיכרון, כי יש להן מקום. בחדר, יש מקום להכול.                                                                         

החדר הוא כמו מיכל ענק. זה המיכל הנכון להניח בו את שק הכאב הזה, את הצל שמונח על הכתפיים, את הגוש שנעוץ הגרון, ואת המוני הדמעות ששטפו בלילה את הכרית, שנייה לפני שנרדמים. זה המקום שבו אפשר לכתוב את כל המכתבים שעולים על הדעת. המקום שאפשר לחשוב את כל המחשבות שרצות בראש, והן כמו תמונות נוף מחלון של רכבת נוסעת.               

החדר, הוא המרחב שלתוכו אדם מביא את עצמו בדיוק כמו שהוא. זה המרחב שבתוכו המטפל רואה את המטופל, רק אותו, בגובה העיניים. זה המקום שבו נוצר הקשר עם המטפל, וזה קשר שלא דומה לשום קשר אחר. מפגש של אדם עם עצמו, בנוכחות המטפל. מפגש שמאפשר לחלום, לשחק בדמיון, ולראות תמונות בעיני הרוח.                                        

פעם איש חכם אמר: "לחלום את עצמנו לתוך קיום". האיש הזה, תומס אוגדן, הוא פסיכואנליטיקאי, מטפל. וכמה עומק יש באמירה הזאת.

אני יודעת, שלפעמים קשה אפילו לחלום. לפעמים קשה אפילו לראות תמונה אחרת מזו שמתרוצצת בתוך הלב ומקרינה את עצמה שוב ושוב על המסך של החיים.                           

אני יודעת שזה קורה לפעמים. אלה דברים שעוברים על כולנו. אבל בחדר, בטיפול, אפשר לראות אותם, ולחלום אותם, ולדבר ולהחזיק אותם ביחד, בתוך הקשר הטיפולי. ואין שיפוט, ואין דבר כזה טוב או רע, יש רק חוויה, ולכל חוויה יש מקום, וכל חוויה היא חלק מהתמונה.

וביחד אנחנו, המטפל והמטופל, נרצה לבנות קשר שמאפשר התבוננות בתמונה הזאת. לשחק בדמיון עם המרכיבים שבתוכה, לספר אותה ולראות איך קורה שהיא נחווית שוב ושוב, מטילה את צילה ומוקרנת על מסך החיים.

תהליך שבמהלכו המטופל מרגיש שהתמונה מקבלת גוונים שונים. לפעמים עזים יותר, לפעמים בהירים יותר והצל שקודם העיק, נעשה חלק ממה שאנחנו.

אתם יודעים, אור וצל זה משחק. ואתם מוזמנים למגרש המשחקים הזה שבחדר, כדי לאפשר לעצמכם לצייר מחדש את התמונה שאתם רוצים, לצייר במכחול של הנפש.       

התמונה שאתם רואים בעיני רוחכם, יכולה להיות התמונה שמוקרנת כעת בתוך החדר, ואחר כך בחיים עצמם.

ליאת.

 

לחיפוש מטפל לחץ/י כאן

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

^