מי מחליט בשבילי?

27/04/2020
יחיאל פרץ
יחיאל פרץ
מטפל התנהגותי קוגניטיבי
מי מחליט בשבילי?

מי אחראי להחלטות שלנו? מדוע לפעמים קשה לנו להחליט עד כדי חוסר החלטה? ואיך אפשר להשתמש בחולשות שלנו לקבלת החלטות בריאות?

הנושא שאני רוצה לדבר עליו בתהליך של קבלת החלטות הוא הבחירה בין שתי אלטרנטיבות כשאתה נמצא בתוך אחת מהן וצריך להחליט האם להשאר או לעזוב. כגון: ערן שואל את עצמו האם לעזוב את העבודה שלו כיום? עומדות בפני ערן שתי בחירות: לעזוב או להישאר.

במונחים אחרים החלטה אקטיבית- החלטה פעילה (לעזוב) והחלטה פסיבית- החלטה לא פעילה (להישאר). פרופסור יוסי יסעור מדבר על המונחים בהרחבה:

החלטה אקטיבית המולידה פעולה והחלטה פסיבית - להשאיר את המצב הקיים.

רוב הבחירות בחיים שלנו הן תוצאות של בחירות פסיביות, "לזרום" עם החיים ולא לשחות כנגד הזרם.

נסביר בקצרה את ההיגיון שעומד מאחורי כל החלטה פסיבית. אנחנו שונאים להפסיד לפחות פי שניים מאשר שאוהבים להרוויח (כהנמן , טברסקי), ולכן כל החלטה שאנו רואים כהחלטה יחסית מכרעת, שנאת ההפסד עולה לנו מול העיניים והשארת המצב הקיים נראת כרווח נוכחי. ומדוע להפסיד אותו ולצאת לדרך חדשה ולא מודעת...?

נמשיך עם הדוגמא של ערן. הוא כרגע בעבודה מרגיש ריקנות, קם ללא חשק, מעביר את היום. רק המחשבה של לצאת לחפש מקום אחר, טלפונים, ראיונות ואולי גם בעבודה החדשה לא יהיה טוב מעסיקה אותו. המיקוד שלו הוא בכמה פעולות צריך לעשות, לעומת שום פעולה כרגע ופשוט להישאר.

כל החלטה מונעת מכמה משקל אני נותן לרווח או הנאה מול הפסד וכאב. כל עוד הרווח אינו גדול מספיק, אני אעדיף להישאר במתכונת העכשווית (אזור הנוחות).

כלומר, כל עוד אני לא אקשר מספיק כאב עכשווי לרווח גדול במיוחד (גם לא עכשווי), אני לא אקח החלטה אקטיבית.

עוד נחזור לערן היקר...

תמיד עניינו אותי החלטות שהיו קשות וכמעט בלתי ניתנות להשגה. לפעמים במרוץ החיים אותן החלטות נראות קלות עד כדי לחיצת כפתור. למשל עישון. אדם יכול לעשן שנים רבות, עד שהרופא נותן לו חודש לחיות במידה ולא יפסיק. אותו אדם מפסיק וכשישאלו אותו האם היה לו קשה הוא יענה שלא. מדוע? כיוון שהמשקל של הכוחות הפועלים של רווח והפסד השתנה. 

פרסומאים משתמשים בזה, פוליטיקאים משתמשים בזה וגם אנשי מכירות משתמשים בזה.

בעצם כל סטרטאפ טוב הופך את החיים שלנו ליותר פשוטים מבחינה של לקיחת החלטות. אנשים משלמים על הפשטות הזו המון כסף. לדוגמא וויז, שהפכה את חיינו להרבה יותר פשוטים. רשתות הסלולר משתמשות בזה: "קח היום חינם ובעוד 3 חודשים אם תרצה לשנות תיצור קשר. במידה ולא המנוי יתחדש אוטומטי" (מי באמת עוקב?). גם חברות האשראי, בנקים ("קח ותשלם עוד חודש")... ברגע שהמוצר אצלך, קשה מאוד לוותר עליו, גם אם יידרש תשלום נוסף. זאת מכיוון שהמוצר כבר אצלי והתשלום רחוק ממני כרגע. ושוב זה מחדד את העיון שלהשאר במקום קל יותר מאשר לשנות

חיי הרווקות מול נישואין - כרגע נוח לי עם המצב אז מדוע שאשנה? אבל כשכולם מסביבי נשואים פתאום מעיק עלי הלבד - מה השתנה? אני אותו אחד שהיה לו נוח לפני חצי שנה, לא?

הדת הבינה לנפש האדם וקבעה מערכת חוקים אשר בהרבה נושאים ההחלטה נקבעה וכמובן יש שכר ועונש. הנאה והפסד במילים אחרות. הפיכה של הפעולות בנושאים שונים למישהו שמחליט עבורך מאקטיבי לפסיבי, ע"י רווח וכאב.

 

אז מה עושים?

נחזור לערן. נניח שערן רואה את עצמו בעודו בעבודה הנוכחית: פניו נפולות, חסר מוטיבציה להכל, אפילו התחביבים שהוא כל כך אוהב כבר לא בחייו, ממורמר מהמצב. ערן מחליט שמערכת נישואין תראה אותו דבר ומתנהג בהתאם. איך יגיב ערן?

או לחלופין ערן בעוד כמה שנים בעבודה חדשה: האישיות שלו באה לידי ביטוי, הוא מלא ביטחון עצמי, הכריזמה שלו מושכת אליה חברים איכותיים, הוא מקרין רוגע, מכיר בחורה נהדרת וכו'... איך ערן יגיב היום?

ערן נתן משקל רב לכאב או לרווח, כך שההחלטה נהפכה להיות מודעת ושלו, ולא של גורם השרדותי.

יתרה מזאת, הוא רתם את הכוח ההישרדותי שיעבוד בשבילו.

ניקח עוד דוגמא: לערן יש ילד מתוק בן 5. הילד משחק בקוביות וערן קורא לו "בוא לאכול! אתה תישאר רעב אחר כך".

"אבא, לא רוצה לאכול! אני רוצה לשחק!" (משחק עכשיו, מול להיות, אולי, רעב אחר כך), עונה לו הילד. משחק הכוחות לא פייר, אבל בואו נשחק קצת עם הדוגמא ונראה איך ישתנו הכוחות:

"בוא לאכול אתה תישאר רעב אחר כך"

"אבא לא רוצה לאכול אני לא רעב"

אם תבוא לאכול עכשיו, אבא ישחק איתך אחר כך. רק אתה ואבא"

שמתם לב איך השתנו משחקי הכוחות? הרווח העתידי גדל משמעותית (במידה ואבא לא משחק כל יום עם הילד כמובן)

עוד דוגמא להפיכת המצב הקיים לטובתי: לשים את הדברים המתוקים בצנצנת בארון עליון, כך שכל פעם שארצה אצטרך לעלות על כיסא, להוריד את הצנצנת ולפתוח. בעצם בפעם הבאה שארצה, המצב הקיים הוא שאני על הספה ובשביל צנצנת המתוקים אני צריך לעשות כמה פעולות: ללכת לקחת כיסא, לעלות, להוריד, לפתוח וכו'..  למול להישאר על הספה.

איך הפעולה הפסיבית שלי תיראה? כמה מחשבות בעד ונגד ירוצו בזמן הזה?

לסיכום, ארגז הכלים:

  • לתת מספיק משקל לכאב המיידי או לרווח העתידי כך שההחלטה תהיה ברורה מאליה (ערן , ערן והילד)
  • הפיכת הלא ידוע לידוע בתרחיש הכי טוב שאני יכול. במילים אחרות, לתת מקום ל'אולי לא'. כלומר, אולי מה שאני חושש ממנו לא יקרה ויקרה בדיוק ההיפך (לא "תחשוב טוב יהיה טוב", כיוון שהמוח גם ככה חושב במונחים הישרדותיים, אבל אני רוצה את המושכות בחזרה אלי. להפוך לדיון בו הפחד לתשוקה והסקרנות)
  • להפוך פעולות פסיביות לפעולות אקטיביות (צנצנת העוגיות, יציאה עם מזומנים מדויקים במקום אשראי, וכך אני מגביל את עצמי מבזבזנות יתר)
  • אני מסתכל על עצמי לא ביחס למי שאני היום, אלא ביחס למי שאני רוצה להיות ולאן שאני רוצה להגיע. עצם הכאב מלהישאר במצב הקיים מולידה פעולה.

לזכור: החלטות טובות באות מניסיון וניסיון בא עקב החלטות גרועות. אנחנו במצב של win win.

 

מאת יחיאל פרץ מטפל ויועץ

 

למציאת מטפל

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

חיפוש מטפל מתאים
^