גם אני רוצה קידום והערכה בעבודה

15/07/2021
ליאת גולדשטיין
ליאת גולדשטיין
פסיכותרפיסטית
גם אני רוצה קידום והערכה בעבודה

הינה מתחיל שבוע חדש, יום ראשון, וכבר ממוצאי שבת, מתחילה להיכנס מחשבה על מחר ועל השבוע שאחריו. שבוע העבודה מתחיל, ואיתו המחשבות הלא קלות שנכנסות ל"מסדר המחשבות" שחולפות בראש.                                                                                       

המחשבות הלא נעימות האלה, שממש לא מקדמות בשמחה את השבוע החדש שמתחיל. מכירים את זה?                                                                                                          

ואני לא מתכוונת למה שכולנו מכירים כ "שביזות יום א'" , וזה גם לא יום מהימים האלה, שפשוט לא בא לקום מהמיטה, ורוצים למשוך את השמיכה והלילה ולישון עוד קצת. יש כאלה ימים, אבל לא על זה אני רוצה לדבר.                                                                                                                

אני מתכוונת למשהו, שהוא הרבה יותר עקבי ועקשן. זו הרגשה כזאת, שפשוט לא נעים להגיע בבוקר למקום העבודה. אבל, אנחנו אומרים לעצמנו: "אין ברירה" או "זה מה יש", "מי יקבל אותי בגילי"? "זו הפרנסה שלי ואי אפשר לוותר", ועוד כל מיני הסברים רציונליים לכאורה, שמשאירה אותנו במקום שלא נעים לנו להיות בו.                                             

וזה אכן קשה מאוד, מפני ששליש מהיום שלנו, אנחנו מבלים במקום העבודה. אפשר לומר, שליש מחיינו אנחנו נמצאים שם, בתוך אי הנעימות וחוסר הנוחות זה, אז מה אם כן מייצר אותה? והאם אפשר לעשות עם זה משהו?

יש הרבה אפשרויות להסביר מה מייצר מבחינתנו את אי הנעימות הזאת, ואני לא מתכוונת לשחיקה בעבודה.                                                                                                            

הרבה פעמים אנשים נוטים להסביר זאת בשכר נמוך והלא מתגמל, יחסית לערך העצום שהם מביאים למקום העבודה, ויחסית להשקעה שהם משקיעים בו.                                                        

הם גם מסבירים, ששעות העבודה לא גמישות, מתנגשות עם המערכת המשפחתית והאתגרים שהיא מציבה, והם אומרים, שיש מקרים באותו המקום, שזוכים להתגמשות... אז מה קורה? למה לקראתי אף אחד לא בא?                                                                                                             

ולפעמים, סביבת העבודה ממש לא נעימה, אולי סוג העבודה אינו מעניין אבל אין ברירה... פרנסה, ואין אופציה אחרת...                                                                                       

לרוב, אפשר למצוא יותר מדבר אחד שמסביר עד כמה לא נעים בעבודה. וכל ההסברים האלה מקורם בחוויה הרגשית הכול כך מתסכלת, שאני מרגיש שלא מעריכים אותי, למרות שאני משקיע בעבודה את כול הלב והנשמה. וזה אכן בא לידי ביטוי במספר אופנים:                    

שכר שנשאר קבוע ללא העלאה, אין קידום בתפקיד ובמעמד, ואפילו אין אף פעם מילה טובה מהבוס, משהו שיגרום לי להרגיש שרואים שאני עובד מסור ומשקיע את כל כולי בעבודה, ועושה אפילו מעל ומעבר למצופה ממני.

זו בלי ספק חוויה קשה, שכאילו מתעלמים מנוכחותי ובישיבות הצוות, כלל לא מתייחסים להצעות או רעיונות או דברים שאני אומר, כאילו הייתי אוויר בחדר... אפילו בפינת הקפה אני מרגיש כך... שקוף, לא נחשב, למרות כל המאמצים. וזה מאוד קשה לחוות כך, ואפשר להבין איך מתוך חוויה כזאת, לא מתחשק לקום בבוקר, להגיע למקום שלא מעריך ולא מתגמל, לא ברמה הרגשית, ולא ברמה התעסוקתית, המקצועית, וגם לא ברמת השכר.

המחשבה המיידית היא להחליף מקום עבודה, אולי אפילו לעשות הסבה מקצועית, ויש אפילו כאלה שיעדיפו לצאת לדרך חיים עצמאית כדי לא להיתקל שוב בסביבה כול כך לא מעריכה ולא מתגמלת. ובהחלט אפשר להבין את המחשבה הזאת.                                                       

אבל רגע לפני שעושים שינוי קיצוני שכזה, כדאי להתבונן לרגע:

בכנות, הרי בכול מקום העניין הזה יחזור על עצמו, לא בגלל שאני לא מספיק מוכשר, לא בגלל שאין לי רעיונות טובים ואני לא יצירתי, ולא בגלל ש"אני אדם שלא נעים לשהות במחיצתו". לפעמים התמונה היא בדיוק להפך. זה קורה לאנשים מאוד מוכשרים, מאוד יצירתיים, שהם מאוד כמהים לקשר שהוא קשר אנושי חם ותומך.                                            

לפעמים זה נובע דווקא מהמקום המאוד נחמד המאוד מרצה, המאוד משתדל, עד כדי "ויתור על הקול הייחודי שלי". והמקום המרצה הזה מכשיל אותם שוב ושוב.

אבל יש בשורה טובה.                                                                                                     

הבשורה הטובה היא שיש דרך לטפל בזה, ואפילו להצליח מאוד. בהתחלה באמת מתמקדים במקום העבודה, אבל זה משפיע על כל מעגלי החיים. בעקבות הטיפול, התנועה הזו הקבועה והעקבית משנה כיוון ומקבלת תפנית. בואו נקרא לזה: טיפוח חווית ערך עצמי.                    

כן, אני יודעת. עכשיו תגידו לי שאין ניסים. ומאז משה רבנו, לא נרשמו הרבה הצלחות בלהוציא מים מסלע ולחולל נס.                                                                                 

ואני אגיד שזה נכון, הטענה הזאת לחלוטין צודקת, וזה באמת לא נס. זאת פשוט עבודה פנימית. שכדאי לנסות, לטובת ההגשמה וההרגשה הטובה שבאה עם מימוש הפוטנציאל.             

זו הבשורה הטובה.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

חיפוש מטפל מתאים
^