איפה המפלצת? טיפול המשלב CBT ותרפיה בתנועה

25/12/2019
אורה לשם יקובוביץ
אורה לשם יקובוביץ
מטפלת התנהגותית קוגניטיבית
איפה המפלצת?   טיפול המשלב CBT  ותרפיה בתנועה

בתור מטפלת בתנועה המשלבת CBT בעבודתי, הצעתי לה את השילוב המיוחד הזה.

טיפול CBT יעיל מאוד במצבי חרדה. הוא מבוסס על הסבר מהי חרדה, בניית מדרג חשיפה למצבים מעוררי חרדה ועוצמתם, טכניקות הרגעה, חשיפה משמעותית, להיות עם הגורם שמעורר חרדה כדי ליצור למידה מחודשת במוח לגורם החרדה. למידה זו מאפשרת גם שינוי בדפוסי ההתמודדות שמאופיינים בהימנעות.

טיפול בתנועה הוא תהליך המקדם אינטגרציה – (שילוב?) רגשית גופנית חברתית קוגניטיבית של המטופל. היכולת להיות ולשהות בהווה עם מה שעולה כאן ועכשיו בתנועה האישית היא המפתח להגברת מודעות, חיבור ויצירת שינוי.  המטרות בטיפול בתנועה:  שינוי הרגלי תנועה ודפוסי התמודדות מקובעים, פיתוח יכולת ויסות רגשי ותחושת כוח ומסוגלות.

השילוב בין שתי השיטות מבטיח עבודת עומק בזמן קצר ובנושא ספציפי הדורש שיחרור לחץ ופרידה מהפחד, במלים אחרות דורש שינוי. בשונה משיטות אחרות הטיפול ב-CBT  ניתן למדידה אובייקטיבית מדעית כשהמטופל מתמיד בשינוי התנהגותי שלאחר הטיפול. סיפור המקרה של דנה (שם בדוי) בת העשר, ממחיש את יעילות השיטה ועוצמתה.

דנה, מתגוררת בעוטף עזה וחוותה נפילות קאסמים רבות. לכן, בכל פעם ששמעה קול המזכיר פיצוץ נכנסה ללחץ וחיפשה מחסה. בבית הספר הייתה נכנסת מתחת לשולחן, בשעות אחר הצהרים והערב נמנעה מלהיפגש עם חברות בביתן. וסירבה לצאת לטיולים בית ספריים.

ההגעה של דנה לטיפול הייתה ברורה, ללמוד להתמודד עם החרדה בדרכים יעילות יותר ולפתח חוזק למולה. במפגש הראשון וכחלק מטיפול CBT בשילוב תנועה, בדקנו ביחד איפה נמצאת החרדה בגוף ואיזו תנועה מתאימה לה.

בנינו מדרג חרדה – מה העוצמה שלה במצבים השונים. שילוב השיטות איפשר לעצור את האוטומט הרגשי, תחושתי, מחשבתי והתנהגותי. דנה התחילה להתבונן ולהיות עם החרדה ממקום חוקר לומד ומסוגל.

בהמשך, עסקנו בטכניקות של הרגעה: נשימות ודמיון מודרך של מקום בטוח. דנה נדרשה לתרגל זאת ברמה יומיומית ובאופן כזה שהפך לחלק משגרת חייה, והפך עוגן למניעת עליית החרדה אם היה טריגר.

כחלק מההכרות עם החרדה דנה נתנה לה שם "מפלצתונה" ובמפגשים הבאים היא נתנה לה מקום נוכח ויכלה גם לגעת בה בעזרת ציור וחומר. בעזרת פסיכודרמה יצרנו חשיפה בדרגות שונות למפלצתונה ולתנועה שהיא יוצרת בדנה.

בשלבים הללו בדקנו תכופות מה עוצמת החרדה והפחד כשהיא נעה, מציירת ונמצאת בתפקיד "מפלצתונה" וראינו כי עוצמת החרדה יורדת.

בשלב מסויים דנה חשה שהיא מרחמת על "מפלצתונה". זה הוביל לסיום הטיפולי, מתוך הבנה שהשליטה בחרדה חזרה למטופלת ולא ההיפך.

תוך 3-4 חודשים ניתן היה לראות שינוי משמעותי אצל דנה, היא נשארה לשבת בכיתה גם אם שמעה רעשים המזכירים פיצוץ, נפגשה עם חברים גם בשעות אחה"צ והערב ויצאה לטיולים הכיתתיים.

^