כגודל הציפיה – גודל האכזבה

27/10/2020
חיה דור
חיה דור
יועצת זוגית
כגודל הציפיה – גודל האכזבה

"כגודל הציפיה – גודל האכזבה", "ציפיות יש רק לכריות" ועוד שלל פתגמים מפוקפקים ניסו לסייע בידנו להימנע מהאכזבה הטמונה בציפייה שלעיתים אינה מתממשת. הציפייה למתנה מסוימת ביום ההולדת, למילה טובה בזמן הנכון, למשהו מסעיר ולפעמים לסתם מחווה קטנה שתעשה נעים; בלי ציפיות, ככל הנראה לא יהיה לנו לאן לשאוף ולכן הן חשובות כ"כ. בייחוד במערכות יחסים.

אבל מה עושים כאשר יש פער בין סט הציפיות שלנו לבין המציאות? הדבר עלול להשליך על מערכות היחסים שלנו באופן ישיר, ולעיתים גם לקלקל מערכות יחסים טובות ומבוססות. 

בעולם הטיפול הזוגי אנחנו נתקלים בתופעה הזו לא מעט; זוהי תופעה שגרתית למדי ואף מוכרת ומקובלת במערכות יחסים בין אנשים. באופן טבעי, מרבית בני האדם, מצפים לקבל דברים המשמשים בסיס בקשר הזוגי – אהבה, אכפתיות, הדדיות, תמיכה, התחשבות, קירבה. אולם באופן לא מוסבר, יש כאלה שלא ידעו להגדיר את הצורך, או הציפיה שלהם באופן ברור, אך תגובת התסכול ותחושת חוסר ההבנה, בהחלט יקבלו ביטוי בתקשורת בין השניים.

הביטוי המובהק הזה לאור היעדר הביטוי לציפייה המוקדמת – מובילים מן הסתם לקצר תקשורתי שלעיתים נגרר גם לפיצוצים קטנים והתלקחות.

על מה זה "יושב"? מה הקושי?

כדאי לשים לב לכמה מילות מפתח מרכזיות במערכת יחסים זוגית:

יחסי גומלין, תקשורת בהירה ובריאה, היכולת לבקש – להעניק ולקבל. איזון, ביטחון הדדי.

או בהיבט שלילי - חשש מפגיעה, חשש מסירוב, חוסר הענות,  חוויות קודמות שליליות, בטחון עצמי נמוך.

המיומנות לדעת, או להיות מסוגל לבקש גם מהקרוב ביותר, את מה שאני צריך רוצה וזקוק לו, לא תמיד נובעת מבפנים בטבעיות. חלק מזה הוטבע בנו דרך החינוך שקיבלנו- לבקש, לעיתים מעיד על חולשה, עלול להתפרש כמיסכנות , מה שמעורר רחמים. אפשרות לראות בכך ניצול הצד השני, או אולי החשש שלא נוכל להשיב באותה מידה, כשנתבקש.

כך נוצר מפגש של תקשורת סותרת:  צד אחד מרגיש צורך (מודע, או לא מודע) לקבל והצד השני מעדיף להסתדר לבד; להשתיק את הצורך שמתעורר בתוכו.

סביר להניח שאם נצרף את הדברים, נקבל הסבר לטעות הנפוצה אצל בני זוג וזו תחושה ודאית שמה שאני חש, רוצה ומבין, כך - גם הצד השני. מהמקום הזה, תגיע התגובה – המצופה, או לא..

מאחר והמציאות אינה מאששת את הציפיה הזאת, בני זוג צוברים מנות יתר של תיסכול ומשם - תקשורת מרוחקת, התכנסות, או התפרצות ועוד.. כיד הדמיון, או המציאות..

השאלה המרחפת היא: איך יתכן שהיא/הוא לא רואה, מבין/ה, חש/ה, מתחשב/ת וכו' ( בהשראת רוברט ג'סטרנברג בספרו 'החץ של קופידון')

חיים בסרט:

בשלב זה לכל אחד התסריט שלו והוא גם מי שמביים אותו. הדיבור הוא פנימי, בינו לבין עצמו מבלי יכולת לשוחח על התחושות והרצונות שלו באותה סיטואציה. הנטייה תהיה יותר להטיל אשמה ולא לקחת על עצמו אחראיות למתרחש – להיות הנפגע/הנעלב ולא לחשוב שהוא הפוגע/העולב.

מכאן הדרך אינה ארוכה – אל המקום של הכאב והכעס שגורר התנהגות של ריחוק וביטול המקום האינטימי, שבו מותר ומוטב שהכל יאמר ובדרך הראויה.

מה צריך? מה חסר? שני  מרכיבים בסיסיים:

לקיחת אחריות עצמית – מה שמשדר ביטחון פנימה והחוצה.

יכולת לבקש מתוך היכולת לסמוך – לדעת שזה דיאלוג מתמשך; פעם אני, פעם את/ה, לפי הצורך.

איך מיישמים והופכים תיאוריה למעשה?

לומדים להכיר במשמעותה של התקשורת – כשנבין שדיבור גלוי וכנה, יקדם את הקשר וההתנהלות אל מקומות טובים.  נצליח לשחרר את החסימות שמחזיקות אותנו, למרות שבידיעה פנימית, אנחנו ממש רוצים, אבל לא מעיזים, או מסוגלים, לבטא את הרצון האמיתי, העמוק.

כשבני הזוג יאפשרו לעצמם להיפתח, להיות גלוי עם בן/בת הזוג, ישתחררו החסמים, יעלה הצורך בשיתוף, בגילוי הרצון ובהשמעת הבקשה. הערך המוסף בתהליך, יהיה לחוש כיצד מתעוררת תחושת בטחון שמקנה לי את היכולת  להיות מי שאני באמת ולהרגיש רצוי ושייך.

כמה חשוב לדעת להבהיר את הרצון,  את הבקשה, ומהצד השני – לאפשר את המענה; להעניק לו את רצונו בדרכים הולמות ותואמות.

תזכרו לתרגל את החלק שלכם במערכת היחסים הזוגית הזו על בסיס יום יומי, ורק כאן – יהפוך התרגול להרגל, ובהכרח למערכת יחסים פתוחה יותר שבה הציפיות גם בד"כ מתממשות.

כדי לעקוב אחרינו בפייסבוק לחץ כאן

לקריאת בלוגים נוספים

חיפוש מטפל מתאים
^